ניצחונה של אתיופיה: ראס אלולה הגיבור הלאומי חגי ארליך כיצד הצליחה אתיופיה לעמוד מול האימפריאליזם האירופי בשיא תוקפנותו? איך שמרה על עצמאותה בשעה שרוב החברות באפריקה ובאסיה קרסו מולו? מהי התרבות שאפשרה הישגים כאלה? ניצחונה של אתיופיה מגולל את סיפורו של הגיבור הלאומי, ראס אלולה, מי שמזוהה עד היום עם ההישגים והניצחונות. ראס אלולה שהוגדר בזמנו על ידי הבריטים כ”גנראל הגדול של אפריקה” ניצח בכעשרה קרבות שחרצו את גורל ארצו. מצרים שלחה צבאות בהדרכה מערבית והם הוכו על ידי האתיופים לפי חרב. בסודאן צמחה מדינת אסלאם קנאי, שאיימה לאסלם את אתיופיה הנוצרית וכשלה. האיטלקים ניסו להשתלט על אתיופיה והובסו, פעם ב-1887 ולבסוף ב- 1896. בזכות ניצחונותיה, ניצחונותיו של ראס אלולה, נכנסה הקיסרות האתיופית למאה העשרים כישות עצמאית, ריבונית לכול דבר. ראס אלולה היה בן איכרים שהצליח לעשות דרכו במעלה הסולם החברתי- פוליטי ולהפוך לדמות מרכזית בקיסרות האתיופית. הספר משחזר את דרכו מהכפר הנידח לכותרות הראשיות, ומשם בחזרה לסוף אלים בשולי הדרך. בסיפורו נשזרו יריבויות, שנאות וקְנאות, לצד נאמנויות אישיות ואמונות דתיות. חולשות אנוש וחוזקותיו. זהו סיפור המשקף את פניה של חברה נוצרית מסורתית - בעלת זיקה ישירה לתנ”ך העברי - שהיו לה היכולות, ההשראה, והכלים לשרוד התקפות חוזרות ונשנות ולנצח. לרבים בישראל, כולל למי שעלו מאתיופיה ולצאצאיהם, מזוהה הארץ ההיא עם בערות וחולשה. זהו דימוי כוזב. ניצחונה של אתיופיה מתאר את אתיופיה כמדינה ייחודית, מדינה בעלת תרבות עתיקה ועשירה, מוסדות שלטון יעילים ויכולת ניצול מרשימה של משאבים חומריים ורוחניים שאפשרה לה להתמודד בהצלחה עם איומים גדולים ביותר.