בוראים סגנון לדור: האמונות והאידיאולוגיות של מתכנני הלשון העברית בארץ ישראל יאיר אור ועד הלשון העברית היה הגוף המרכזי שעסק בתכנון השפה העברית בימי תחייתה כשפת דיבור. הוועד חידש מילים עבריות, קבע כללים להגייה ולכתיב, ועמד במרכז הפעילות למען תחיית העברית והשלטתה כשפת היישוב היהודי בארץ ישראל. במה האמינו חברי הוועד? אילו תפיסות הנחו אותם בעבודתם? איזו עברית עמדה לנגד עיניהם? והאם הצליחו להגשים את תכניותיהם? ספר זה בוחן את דיוני ועד הלשון בתקופה המכרעת של התגבשות העברית החדשה כשפת דיבור וכתיבה, בשנים 1912 עד 1928, ומתמקד באמונות ובאידיאולוגיות המשתקפות בדיונים על השפה: מה היתה תפיסת עולמם של מחדשי השפה? האם התכוונו להחיות את שפת התנ"ך, או שמא התכוונו שהעברית החדשה תהיה שונה מן העברית התנ"כית? אילו סוגים של עברית החשיבו כראויים, ואילו החשיבו כפסולים? האם שאפו שהעברית תדמה לשפות שמיות אחיות כגון ערבית או ארמית, או שמא העדיפו שהשפה המתחדשת תהיה מערבית ו"אירופית" יותר? אילו פעולות בתחום השפה החשיבו חברי הוועד כדחופות וחשובות במיוחד? האם ניסו להחיות שפה עתיקה או ליצור שפה חדשה? האם היו שמרנים בתפיסותיהם, או שמא היו חדשנים? המחקר מפריך את הטענה שמתכנני השפה התכוונו להחיות את שפת התנ"ך. בין חברי ועד הלשון היה מגוון רב של דעות, משמרנות קיצונית ועד תביעות לשינויים רדיקליים בשפה, ובצד חברי ועד אחדים שדגלו בדקדוק התנ"כי היו גם קולות שקראו לאמץ דווקא את העברית המשנאית, או לחרוג לגמרי מן הדקדוק המסורתי. בנוסף, המחקר מראה כי התפיסה של השפה העברית כשפה שמית-מזרחית לא היתה האידיאל המרכזי שהנחה את חברי הוועד, וכי למעשה מעולם לא היתה כוונה רצינית ועקבית של כל חברי הוועד להשליט הגייה מזרחית או לראות בשפות השמיות מודל לחיקוי. בראש מעייניהם היה בעיקר הרצון ליצור שפה מודרנית ומערבית. יאיר אור חוקר ומלמד בתחום הבלשנות השימושית באוניברסיטת תל אביב ובסמינר הקיבוצים. בין תחומי המחקר שלו: מעמד העברית והערבית בישראל, הערכה בהוראת שפות, מדיניות לשונית, נוף לשוני ואידיאולוגיות לשוניות.