ארבע אבנים מושלמות: סיפורה של משפחה יהודית מגרמניה במחנות וסטרבורק וברגן-בלזן לילה פרל, מריון בלומנטל-לזן מחנה ברגן-בלזן בגרמניה היה תחנה אחת בנתיב הייסורים של הילדה מריון בלומנטל ומשפחתה מהעיר הקטנה והשלווה הוֹיָה בגרמניה. ב-15 באפריל 1945 שחרר הצבא הבריטי את מחנה ברגן-בלזן. משפחת בלומנטל לא הייתה בין האסירים המשוחררים כי שישה ימים לפני השחרור הובלו ארבעת בני המשפחה אל רציף הטעינה של המחנה והועלו על קרונות בקר של רכבת שנסעה מזרחה. ב"מזרח" שכן מחנה ההשמדה אושוויץ שהכל חרדו מפניו. הרכבת, שזכתה לכינוי "רכבת המוות" בשל מספרם הגדול של האסירים שמתו בה ממחלת הטיפוס, נסעה במשך שבועיים לאורכה ולרוחבה של גרמניה הנאצית. בסופו של דבר שחררו חיילים סובייטים את האסירים החלשים והחולים שירדו מהרכבת, אך לא יכלו להציע להם עזרה רבה. באביב של ימי השחרור הכריעה מגפת הטיפוס האיומה את אבי המשפחה, ואף-על-פי-כן, הצליחה המשפחה לשקם את חייה מתוך עוז רוח ותעצומות נפש. ממרום גילה מספרת מריון בלומנטל-לזן בספר זה על האירועים שעיצבו את ילדותה. היא מספרת על ארבע השנים ששהתה עם משפחתה במחנה וֶסטֶרבּוֹרק, על האימה שחוו בהגיעם לברגן-בלזן, בהיותה בת 9, על הימים הארוכים של חיים מאחורי גדרות תיל, ולבסוף על שנות נעוריה באירופה המנסה להתאושש מפצעי המלחמה ואחר כך בארצות-הברית. אמה של מריון, רות בלומנטל-מייברג, (שהלכה לעולמה בגיל 105) ואחיה אלברט בלומנטל תרמו לסיפור פרטים ומסמכים רבי־ערך. מריון בלומנטל-לזן, ילידת 1935, הגיעה לארה"ב בגיל 13. ילדיה ובני זוגם הקימו משפחות, ואחד מהם – מייקל - ומשפחתו חיים בישראל.