פרשות פתוחות: מסות צבי לוז "פרשות פתוחות" - שבכלל אינן אמורות להיסגר. למשל הדילמה המכוננת שבין תוארי האל המקראי, "רב חסד" ו"קנוא ונוקם" ; או זו הימי-ביניימית, דילמת מיטב השיר: "אמיתו או כזבו" ; או המודרנית, שבין התורשה כגזרה קדומה לבין בחירה חופשית - ועוד רבות שכמותן. דילמות שכאלו עדיין מותחות את ערכי היסוד של תרבותנו העברית. הן תידונה כאן ב"מסות ניסיון", שאינן מתיימרות ליישבן אלא רק לנסותן בשאלות מתחייבות: למה דווקא הן שחזרו ואיתגרו אותנו, והאם בהן הייתה נעוצה אותה שאיפה ל"תיקון עולם", שהתחדשה כהכרחית לנו מאז הנביאים ועד לחלוצים האידאליסטים בראשית הציונות? והאומנם בזאת היינו מוכיחים את עצמנו לעצמנו כיהודים, ולכן גם קיבלנו עלינו את תוצאותיה לטוב ולרע? בימינו הממוחשבים והספקניים האלה נראה לכאורה שגם הן כבר התיישנו. אז למה עוד מטלטלות הן יהודים רבים - כפרטים ואף כמגזרים - ועדיין לטוב ולרע? בסך הכל - אותן פרשות פתוחות הן המעניינות ואף המאתגרות ביותר. צבי לוז, בן דגניה ב' וחבר הקיבוץ, פרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן, פרסם סיפורים ורומנים, מחקרים ומסות אישיות.