אי קרוב-רחוק: התיישבות חקלאית בקפריסין, 1939-1883 יוסי בן-ארצי שרידי מבנים בודדים ובית קברות נטוש המוקף גדר ועצי ברוש, המצויים ממש על קו ההפרדה של קפריסין, מעידים על פרשה היסטורית מורכבת ומרתקת, שבמהלכה ניסו גורמים שונים לבסס התיישבות חקלאית יהודית וציונית באי. הספר חושף את פרשת הניסיונות להתיישב בקפריסין בעת החדשה, שנעשו במקביל לראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל ולא בלי קשר אליה. בתודעה הציבורית קפריסין קשורה בעיקר להיותה יעד תיירותי, וזכורים מחנות המעצר ההיסטוריים למגורשי ההעפלה טרם הקמת המדינה. ברם, מעטים מודעים למעשה ההתיישבותי שעשו יהודים בשנים 1939-1883 להיאחז באדמת קפריסין ולקיים בה מושבות כפריות ומטעי הדרים של חקלאים עברים. המעשה ההתיישבותי נעוץ ביוזמות מגוונות, והוא נעשה על ידי יהודים מארצות מוצא שונות, בהקשר הזיקה לארץ ישראל והמתרחש בה. כאשר קשתה העלייה ארצה בימי הטורקי, היו שראו בקפריסין תחליף סביר וסמוך לארץ ישראל, רכשו בה קרקעות וקיימו בה יישובים. לאחר כישלונות ראשונים, הצליחה חברת יק"א לבסס בקפריסין מושב הגדולה יחסי, מרגו שמה, וסמוך לה גרעינים למושבות בת. בשנות השלושים של המאה העשרים עיבדו פרדסנים ארץ-ישראליים אלפי דונם של מטעי הדר באי. בראשית המאה העשרים בחן גם הרצל אפשרות ליצור "מקלט זמני" ליהודים בקפריסין כחלופה ל"תכנית אוגנדה", והציוני דוד טריטש הטיף לראות באי זה השוכן לא הרחק מן הארץ היעודה מקום מושב ראוי למאות אלפי יהודים. ספר זה מגולל פרשיות אלה, ומאיר את כלל המעשה ההתיישבותי היהודי בקפריסין בעת החדשה בלוויית תמונות, מפות ומקורות ארכיוניים.