הספרות העברית כספרות אירופית מנחם ברינקר שמונת הפרקים בספר בוחנים את זיקתה של הספרות העברית המודרנית לספרויות האירופיות המרכזיות מכמה היבטים. פרק הפתיחה מציע מודל להבנת הזיקה של היוצרים העבריים לספרות האירופית מצד אחד ולמסורות הספרותיות של הספרות העברית מצד שני. פרקים אחרים בוחנים את נוכחותם של הרומנטיקה האירופית, ניטשה וההגות הנרודניקית הרוסית בספרות העברית. במרכז הספר כמה פרקים העוסקים ביצירתו של מ"י ברדיצ'בסקי. המחבר מזהה ביצירתו של אבי המודרניזם בספרות העברית "אחדות מפוצלת הנתונה בהשתנות מתמדת" - פיצול בין הדחף למרד ולשינוי ערכים לבין הדחף להצבת מצבת זיכרון לתרבות היהודית המסורתית, החולפת לדעתו של מי" ברדיצ'בסקי מן העולם. במחצית הראשונה של חייו היצירתיים שולט ביצירתו הדחף הראשון ואילו לאחר 1905, משנואש הסופר וההוגה מאפשרות ה"תחייה" הלאומית, שולטת ביצירתו הדו-לשונית תשוקת ההנצחה. ברדיצ'בסקי נהפך ממורד למנציח של אותה תרבות שכנגדה התמרד. הרבה נכתב על יצירתו של מ"י ברדיצ'בסקי בסיפורת ובהגות של תקופת המאבק ל"שינוי ערכים", אבל חיבור זה קושר למרכז יצירתו גם את מחקרו העיקרי בביקורת המקרא, את חיבור הדוקטורט שלו ואת הגותו ביומן-המחבר (הגרמני) שלו לאחר שנואש מאפשרות התחייה הלאומית.