יצחק: רצח רבין - הסיפור שלא סופר דביר קריב על כיסא קטן הוא ישב. שותק ומחייך. עדיין לבש את הטי־שרט הכחולה, "מחוּפשׂ לשמאלני," כפי שאמר בהמשך חקירתו. צריבת מבטו לעברי השאירה בי צלקת שרק לאחר שנים רבות הגלידה. "הוא כאן," בישרתי למפקדי. "שמור על אווירה טובה במתקן," הורה לי. "אנחנו רוצים להתחיל את החקירה בטוב." אווירה טובה? איך אפשר? למה אני? איך אני יכול לשמור על "אווירה טובה" עם מי שרצח את ראש הממשלה, רצח את האופטימיות והתקווה, רצח את נשמתי. עם מי שניסה לחסל את הדמוקרטיה הישראלית? לקחתי נשימה ארוכה כדי להקל על הסחרחורת שתקפה אותי. כשהרגשתי יציב ונושם, צעדתי בהיסוס לעבר חדרו של הרוצח. נעמדתי מולו, בכניסה לחדר. נשענתי על משקוף הדלת הפתוחה, בניסיון לעצור את תזוזת הקירות שסבבו סביבי במעגלים כנגד כיוון השעון בקצב הולך וגובר. "רוצה קפה?" שאלתי. הרוצח, שהיה אזוק, השיב בחיוב וחייך... עמדתי מולו והקפה בידי, והוא זורח. צוחק. אמר תודה ולגם בחיוך גדול. "פחדת?" שאלתי אותו, בעודי נאחז במשקוף הדלת. "פחדתי מאוד," ענה בטון רציני. הופתעתי. הרוצח שתק שניות ספורות והמשיך בחיוך ציני: "כן, פחדתי מאוד... פחדתי מאוד לא להצליח!" הוא לגם מהקפה ופרץ בצחוק. מי היה מאמין שהוא יצחק? "לא הבנת את שאלתי," אמרתי. "האם לא פחדת למות?" "זה לא רלוונטי אם אני חי או מת!" ענה הרוצח. דביר קריב, עובד החטיבה המודיעינית להגנת הדמוקרטיה בשב"כ היה הראשון ששוחח עם רוצח ראש הממשלה במתקן השב"כ בליל הרצח. "יצחק" הוא סיפורו האישי, המרתק והמצמרר, שבו הוא מתמודד באומץ רב עם שאלות קשות, לאומיות ואישיות. זהו ספר שייקרא בנשימה עצורה על ידי כל מי שהדמוקרטיה הישראלית יקרה ללִבו ומתפלל שהלילה הנורא ההוא יהיה אירוע חד־פעמי בתולדות מדינת ישראל. • כיצד התנהג הרוצח במתקן החקירות? • כיצד מתמודד עובד שב"כ עם משבר? • האם השב"כ כשל מודיעינית? • השתלשלות החקירה וניסיונות הרצח. • האם בוצע בשב"כ תחקיר הפקת לקחים? • ממדי הכישלון והשפעותיו על השב"כ. • עמדת רבנים בנושא רצח ראש הממשלה. • החטיבה המודיעינית לשמירת הדמוקרטיה. • האם היתה קונספירציה? • חשיבות ה"ביחד" ומה עלינו לעשות כחברה. • מי הם סוכני השב"כ בימין הקיצוני? • האם הדמוקרטיה הישראלית בסכנה?