יהי: מילים כמעשים שרה פרידלנד בן ארזה בפרקו הראשון של ספר הספרים מסופר שהעולם נברא במאמרות פיו של אלוהים. מהו היחס בין לשון האלוהים ובין הלשון האנושית? מה כוחן של מילים אנושיות הנשלחות אל עולם שנברא במילים? מהו מעמדם של מעשים שמחולל הדיבור - כגון תפילה, נדר או קללה - ומעשים שמחוללת הכתיבה - כגון מזוזות, כתובּה או אַלת הסוטה - בעולם היהודי? ומה יהיה מעמדם הדתי של מבעים שלא היו לנוסח קבוע ומקודש – מילות שירה או מילות תפילה אישית? האם ריבוי המלל היהודי מבטא ריחוק בין היהודים ובין הממשות? האם למעשה האמנות יכול להיות ערך דתי? שאלות אלה ואחרות נידונות במסות המכונסות כאן בדרך של עיון במקורות, מתוך עניין באסתטיקה ובתהליכים ארס-פואטיים, ובלא שיוצנע ההקשר הביוגרפי והנסיבתי של הכותבת - אישה יהודייה שהוגה בתורת אבותיה החסידים, וציונית שברית כרותה לה עם הלשון העברית. המסות כתובות בפסיפס של סוגות. בדרך כתיבתן יש משום ניסיון לאשש את הטענה העקרונית המשורשרת בהן בדבר התוקף הדתי של מבעים אישיים אמנותיים. שרה פרידלנד בן ארזה, משוררת, עורכת ספרים ומרצה בנושאי חסידות, ניגון, פיוט ומגדר. פרסמה שני ספרי שירה: 'אנא בַשֵׁם' (עם עובד), 'חוט של חֶסר' (הקיבוץ המאוחד).