הרב קוק והציונות: גלגולה של תקווה מיכל לניר הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה 1935-1865), היה מראשוני הרבנים שהתייחסו לציונות על דרך החיוב. הוא ממניחי היסוד לתרבות הציונית-דתית שנוצרה בארץ ומי שגיבש לראשונה את משנתה. הוא מאנשי הרוח שהשפיעו על עולמם הרוחני של רבבות יהודים מאמינים ולאחר מלחמת ששת-הימים, משהחלה תנופת ההתנחלות בשטחי ארץ ישראל, השפיעה משנתו בעקיפין גם על עולמם של רבבות יהודים חילוניים. על יחסו של הראי"ה קוק לציונות נכתב רבות בידי תלמידיו ותלמידי תלמידיו, אלא שלא הייתה בדבריהם התייחסות ניכרת לרקע העיוני של תורתו בפילוסופיה הכללית ובמחשבה היהודית המודרנית. מאידך גיסא, מחקרים בעלי אופי מדעי לא תיארו את המחשבה הציונית של הרב קוק בכל היקפה. ספר זה מבקש להשלים את החסר במסכת חשובה ואקטואלית זו, תוך הקפדה על נאמנות להשקפתו הכללית של הרב קוק. במקביל מוקדשת תשומת לב לשינויים שחלו במשנתו הכללית והלאומית על רקע הלכי הרוח של התקופה. מעניינות במיוחד נקודות המפגש הרעיוניות והערכיות בין הרב קוק לבין מנהיגיה הרוחניים של ההתיישבות העובדת ושל תנועת העבודה הישראלית בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים בארץ-ישראל, כמו א.ד. גורדון וי. ח. ברנר. מיכל לניר - מרצה למחשבת ישראל ורא החוג ליהדות בעבר במכללת לוינסקי לחינוך. חיבור זה הוא עיבוד של מחקר לשם קבלת תואר שלישי באוניברסיטת תל אביב מבסגרת החוג למחשב ישראל, שהוגש בהדרכתם של הפרופסורים יוסף בן-שלמה ויוסף גורני.