רוצי, נוצה: אלתרמן בעקבות אירועי הזמן זיוה שמיר אלתרמן העמיס על כתפיו את המשימה הקשה ביותר שנטל על עצמו משורר עברי בזמן מן הזמנים: להנציח בשיריו את צִבעי התקופה האפֵלה ביותר בתולדות עַם ישראל ואת התקופה המוארת שידע העַם מעודו, בהבינוֹ אל נכון "כַּמָּה דַּק הַתָּג / שֶׁבֵּין טֶרֶם-שׁוֹאָה וְעֶרֶב-חָג", ככתוב בשירו "ליל המצור" מתוך שמחת עניים. הוא עשה כן בכישרון רב ובהתמדה חסרת תקדים. "טוריו" השבועיים הם התגובה המשמעותית ביותר של משורר כלשהו בשנות מלחמת העולם השנייה, השואה והתקומה. גם בחטיבות יצירה אחרות תיעד אלתרמן את אירועי הזמן. כאשר קרא לנוצה לרוץ ולנסות להדביק את מראות הזמן ומוראותיו, הוא ידע היטב שהוא רץ ריצת יחיד למרחקים ארוכים; שבמשימת המעקב אחרי אירועי השעה אין לו אח ורֵע בין סופרי דורו, בארץ ובעולם כולו. הספר רוצי, נוצה עוקב בעיקר אחר צִדם התמַטי-אידֵאי של "שירי העת והעיתון", ובוחן את עמדתם בנושאים בעלי חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה: בסוגית טוהר הנשק, בסוגית "מי הוא יהודי?", בנושאי דת ואמונה, בנושא מקומו של איש הרוח במדינה ובחברה הנתונות במצור, וכיוצא באלה נושאים שהעסיקו את מחברם בשנות המלחמה, המאבק על עצמאות ישראל ושנותיה הראשונות של המדינה. פרופ' זיוה שמיר, חוקרת ומורה במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי הרצליה, עמדה בראש בית-הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל-אביב ובראש מכון כץ לחקר הספרות העברית (כיום, מרכז קיפּ) ; חיברה ספרים רבים, בעיקר על יצירת ביאליק ואלתרמן. ספריה על אלתרמן: עוד חוזר הניגון (שירת אלתרמן בראי המודרניזם), 1989 ; על עת ועל אתר (פואטיקה ופוליטיקה ביצירת אלתרמן), 1999 ; תֵבת הזִמרה חוזרת (על שירי הילדים של נתן אלתרמן), 2005 ; הֵלך ומלך (אלתרמן - בוהמיין ומשורר לאומי), 2010 . כן ערכה ביחד עם פרופ' צבי לוז את הספר הפואמה המודרניסטית ביצירת אלתרמן (1991) וביחד עם פרופ' עוזי שביט את קובץ המאמרים על שירי העת והעיתון של נתן אלתרמן שיראה אור בקרוב.