האומה החמושה: עלייתה ושקיעתה של תופעת המילואים דב תמרי כחלק מההכנות להקמת המדינה, עיצב היישוב היהודי בארץ-ישראל משנה ביטחונית, שגרסה קיום כוח מזוין המבוסס על גרעין קבוע קטן וגיוס כולל בעת חירום. תפיסה זו הייתה הבסיס עליו נבנה מאוחר יותר צבא ההגנה לישראל כצבא שעיקר הכוח הלוחם שלו הן עוצבות ויחידות המילואים. עיקרון זה, שמצא ביטוי ציורי בתיאור איש המילואים כחייל בחופשה של אחד עשר חודשים בשנה, היה בעל השפעות מרחיקות לכת על התרבות הישראלית ועל האפשרויות והמגבלות בדרכי הפעלת הכוח הצבאי שהציב בפני ממשלות ישראל. הספר 'האומה החמושה' מתאר את התפתחות התפיסה הזו, שלאורה נבנה צה"ל, ומנתח את דרך הפעלת כוחות המילואים במלחמות ישראל עד לאחר מלחמת יום הכיפורים, ואת ההשלכות שהיו למידת ההבנה של מפעילי הכוח, את היתרונות ואת האילוצים הגלומים במערך המילואים. תא"ל (במיל´) ד"ר דב תמרי היה שנים רבות לוחם ומפקד בצנחנים, מפקד סיירת מטכ"ל, מפקד שריון (מח"ט 401 וסגן מפקד גייסות השריון. במלחמת יום הכיפורים סגנו של אדן באוגדה 162. מפקד אוגדה 143 ומפקד אוגדה 162), קצין מודיעין ראשי ומפקד המכללה לפיקוד ולמטה. היה בין מקימי המכון לחקר תורת המערכה בצה"ל ועמד בראשו. לאחרונה הקים את התכנית ללימודי חברה, ביטחון והגנת העורף במכללת "בית ברל" ועומד בראשה.