את האח שלי מרינה צווטאייבה את האח שלי , ספרה של מרינה צווטאייבה – מגדולי משוררי רוסיה במאה ה-20 וסופרת בחסד – הוא מכתב אישי-תרבותי-ספרותי מרתק. בטקסט שלפנינו דנה צוואטייבה בסוגיה נפיצה שנדמה שהפכה רלוונטית יותר מאי-פעם – יכולת ההולדה ביחסי זוגיות בין נשים. צווטאייבה עצמה חוותה יחסי אהבה וזוגיות לסביים, לצד נישואיה והולדת ילדיה. היא כתבה את המכתב בצרפתית (1934) במהלך שנות גלותה הממושכת בפרברים הסמוכים לפריז, שנים קשות של מחסור ובידור-מכורח. בשנת 1939 חזרה בעקבות בעלה לברית המועצות, שם נורה בתקופת הטיהורים הסטליניסטיים ובתה נכלאה לשנים ארוכות. צווטאייבה נקלעה שוב לחיי מחסור מרים ולבסוף התאבדה בשנת 1941. [...] זהו פולמוס בין צווטאייבה ל"אמזונה" קליפורד בארני – סופרת ומשוררת לסבית אמריקאית שהתגוררה בפריז וניהלה סלון ספרותי. צוטאייבה רואה בכמיהה לילד כחלק מיחסי האהבה – עניין שלא ניתן להימלט ממנו, שנידון להכשיל מראש יחסים שאינם מאפשרים את היווצרותו. בארני אינה מתייחסת כלל לשאלה זו. זהו גם פולמוס בין צווטאייבה לבין עצמה, בינה לבין אהובתה מאי-אז, שמתה בסמוך לכתיבת הדברים. הסופרת וההוגה מיכל בן–נפתלי תרגמה והביאה בפנינו פנינה ייחודית זו וכן צרפה הקדמה של נסיבות כתיבתה. דנה אמיר – פסיכואנליטיקאית ומשוררת – הוסיפה אחרית דבר מאירת עיניים ומרגשת על סוגיות שמעלה צווטאייבה בדבר יחסי אהבה.