שיח מפות בסכסוך הישראלי-פלסטיני יצחק שנל ואפרים לביא מפות הן כלי מרכזי בעשייה הגיאוגרפית. במשך שנים נתפסו מפות קרטוגרפיות כמסמכים אובייקטיביים. במרוצת הזמן גברה ההכרה כי מפות מבטאות פרשנות אנושית סובייקטיבית של המציאות. בשנים האחרונות אף התחוור כי יש להבינן כחלק ממציאות אידיאולוגית-פוליטית המספקת נקודת מוצא לפרשנות של המציאות על ידי הקרטוגרף. בסכסוך הישראלי-פלסטיני נוטים הצדדים לאמץ פרשנויות פוליטיות שונות של ההיסטוריה המעצבת את מפת הארץ, והדבר מהווה מעבדה ייחודית להבנת המשמעויות הפוליטיות של מפות: באיזה מידה מייצגות מפות בכלל ומפות רשמיות בפרט, תפיסות עולם ואידיאולוגיות מוטות של צד זה או אחר בסכסוך פוליטי-טריטוריאלי? באלו כלים עושים הקרטוגרפים שימוש כדי להציג הטיות אלה מבלי לחשוף אותן למתבונן התמים? מה מלמדות המפות על תפיסת העולם של כל צד, בעיקר בהקשר הלאומי, וכיצד משחקות המפות תפקיד בבניין התודעה הלאומית של שני העמים המתחרים על הזכות לרשת את הארץ? אלו הן השאלות העומדות ביסודו של הדיון המוצע בקובץ זה. ישראל והרשות הפלסטינית עושות שימוש אינטנסיבי במפות ככלי להשפעה על דעת הקהל ועיצוב הדיון הציבורי, וכן להשפעה על עמדת הקהילה הבינלאומית כלפי הסכסוך, על פי העקרונות המנחים את תפיסתן הפוליטית. מדינת ישראל הותירה את נושא הגבול פתוח לדיון ציבורי וכך נעשה גם ברשות הפלסטינית. הדיון הציבורי בנושא גבר ונוטלים בו חלק גם גופים לא ממשלתיים רבים. המאמרים בקובץ זה הם ניסיון ראשון מסוגו לחשוף את ההטיות הפוליטיות של השימוש במפות בניהול הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובעיצוב הדימוי של הטריטוריה הלאומית בתוך החברה הישראלית והחברה הפלסטינית. מחברי מאמרים הם מבכירי החוקרים בתחום הגיאוגרפיה לצד חוקרים מדיסציפלינות שונות ואנשי מעשה אשר השתתפו בכנס שערך מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום בשיתוף עם החוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל-אביב בקיץ 2010.