קול קורא בעז: פוליטיקה ושירה בישראל בעריכת אסף מידני ונדיר צור קול קורא בעוז – פוליטיקה ושירה בישראל : אסופת מאמרים הבוחנת את הקשר שבין פוליטיקה ושירה, במעמדם הציבורי של משוררים וכן בכוחם של משוררים ושל שירה להשפיע על פוליטיקאים ועל שינויים מוסדיים תרבותיים וחברתיים. השירה נעה בין כוחות הממקדים את תשומת הלב של נמעניה פנימה, אל מילות השירים, לבין כוחות המִתקשרים לאקלים החברתי, התרבותי והפוליטי שהיא מופיעה בו. תנועות אלה משקפות את עוצמת השירה הפורצת באמצעות הלשון את הגבולות הקיימים בין בני אדם – פרטים או קבוצות – וביניהם לבין המציאות. המשורר מנסח את התחושות הלא פורמליות התרבותיות בחברה ומציג חבילות פרשנות של המציאות הקיימת ושל זו החלופית. בנקודות זמן שיש בהן צורך ציבורי בפרשנות של ערכים הנתונים בקונפליקט, המשורר מציב את ה"אמת" שלו בתפיסת המציאות, וזו עשויה להתחרות במרחב הציבורי עם "אמת" המוצגת מפיהם של פוליטיקאים. בהיותם משוחררים מן התחרות קיומית המחייבת פוליטיקאים לרַצות את ציבור נמעניהם – בדיבור ובמעשה, בראש ובראשונה כדי לשרוד בזירה הפוליטית התובענית – המשוררים עשויים לחוש את עצמם פטורים מדברי חלקות ומריצוי ציבור הנמענים שלהם ולהעפיל לרמות נשגבות יותר של פתיחות להפצת רעיונות במרחב הציבורי. תפקידו של המשורר מקבל משמעות רחבה במיוחד בשנים שבהן הדמוקרטיה תרה אחר ערכים משותפים ובעִתות שבהן המבנים האמורים לספק את הערכים ולהבטיח אותם משתנים. הכמיהה של הציבור להגדרות ברורות וליציבוּת מבליטה לא אחת את מעמדם של המשוררים. בעבר, הם נהנו מיוקרה ומהידמות לנביאים, סופיסטים ולפרשני מציאות. טענתה המרכזית של האסופה היא כי שירה פוליטית אינה נבחנת על פי מידת השפעתה ושיעור הנוהים אחריה או הקוראים את מסריה, כי אם בעצם השתתפותה בשיח הציבורי בנושאים שעל סדר יומו. בספר – מאמריהם (לפי סדר הא"ב) של הדס אהרון, יוחאי אופנהיימר, לאה ברץ, אורציון ברתנא, גדעון דורון, יצחק כ"ץ, גלעד מאירי, אסף מידני, שמעון פוגל, מולי פלג, נדיר צור ורוני רינגולד. מכתב שכתב דוד בן-גוריון לנתן אלתרמן, ושירים מאת ארצ'יבלד מקליש בתרגום רינה ליטוין, אגי משעול, רוני סומק וטוביה ריבנר והקדמה מאת דן מירון.