ציקלון הזיכרונות: אנתולוגיה של פרוזה ישראלית קובץ סיפורים בנושא הגיל השלישי "סליחה אדון אולי יש לך כמה שקלים לתת לי אני לקנות תרופות. היום יום הולדת שלי, שמונים". הבטתי עליו. איש זקן. פניו חרושות קמטים. ניכר עליו שפעם היה איש נאה. ועתה מסכם לי את חייו בשורה קצרה ועלובה. "רוצה אתה לראות תעודה זהות" הוציא תעודת זהות ופתח אותה מול עיניי. תאריך הלידה עשרים ושלושה למארס אלף תשע מאות שלושים ואחת. נתתי לו כמה שקלים. "מזל טוב", אמרתי. חייך מאוזן לאוזן, חיוך אמיתי שחשף שן אחת שחורה, אחת אפורה, אחת זהב ואחת חסרה. תודה תודה זיי גיזונט און שטרק, דו רעדסט אידיש? ניסה להאריך עוד מעט את השיחה איתי. הנדתי לשלילה והמשכתי לקפה הסמוך. אחרי כמה דקות ראיתיו שוב. הוא פנה לעוברת אורח. "סליחה גברת אולי יש לך כמה שקלים לתת לי אני לקנות תרופות. היום יום הולדת שלי, שמונים. אחר כך שוב פנה אליי. "סליחה אדון, אולי יש לך כמה שקלים לתת לי אני לקנות תרופות. היום יום הולדת שלי שמונים. אז הוא זיהה אותי. ראיתי שמחה על פניו וכאילו פגש מכר ותיק."... מתוך האנתולוגיה...