הגורילה הבלתי נראית כריסטופר שברי ודניאל סימונס דמיינו את הניסוי הבא: שתי קבוצות אנשים מתמסרות בכדור במגרש כדורסל. בקבוצה הראשונה שלושה שחקנים בחולצות שחורות, ובקבוצה השנייה שלושה שחקנים בחולצות לבנות. אתם מתבקשים לצפות במתרחש, להתרכז בחילופי הכדור בין חברי הקבוצה הלבנה בלבד, ולספור אותם. כעבור כדקה אתם נדרשים לדווח כמה מסירות מניתם. מיד אחר כך אתם נשאלים אם הבחנתם בגורילה שחצתה את המגרש, נעצרה בין השחקנים, תופפה על החזה והסתלקה מהמקום. האם ראיתם אותה? כמחצית מהנבדקים לא מבחינים בגורילה - הריכוז במשימה מעוור אותם לפרט הבלתי צפוי, אף שהוא כה בולט. הניסוי, שביצעו ב־1999 הפסיכולוגים כריסטופר שברי ודניאל סימונס, הוא מהמחקרים המפורסמים ביותר: הוא נלמד בקורסים לפסיכולוגיה ברחבי העולם, מוצג במוזיאונים ואפילו מופיע בדיאלוגים בסדרת הטלוויזיה "CSI זירת הפשע". הניסוי ממחיש כיצד מוחנו מהתל בנו. אנו בטוחים שאנו חווים את העולם כפי שהוא וזוכרים במדויק אירועים חשובים בעברנו, אבל למעשה אנחנו מחמיצים הרבה, משום שהאינטואיציה מוליכה אותנו שולל. באמצעות סיפורים מאלפים וממצאים מדעיים מפתיעים שברי וסימונס עוסקים בשורה של אשליות שאנו נופלים להן קורבן בחיי היומיום. בין השאר, הם מסבירים: • מה משותף לפושעים ולאמני שחמט? • מדוע חצבת ושאר מחלות ילדות "עושות קאמבק"? • מה יכולים מנהלי קרנות גידור ללמוד מחזאי מזג אוויר? • מדוע סרטים שזכו בפרסים גדושים בטעויות עריכה? הגורילה הבלתי נראית חושף את כתמי העיוורון העצומים בתפיסה האנושית. הוא מזהיר אותנו מפני תחושות בטן ומציע מעין צילום רנטגן שיאפשר לנו לחדור מבעד לערפל העוטף את מוחנו ולחשוב בצלילות, אולי בפעם הראשונה.