מיעוטים מוסלמיים במדינת רוב לא-מוסלמי: התנועה האסלאמית בישראל כמקרה מבחן עורכים: אלי רכס ואריק רודניצקי שאלת מעמדם של מיעוטים מוסלמיים במדינות רוב לא-מוסלמי במערב (בעיקר באירופה) הולכת ומתחדדת בשנים האחרונות. במדינות אלה התגבשו קהילות מוסלמיות גדולות, ושיערן של אחדות מהן מכלל האוכלוסייה נע בין 5 ל-10 אחוזים. מצב חדש זה העלה לסדר היום הציבורי שאלות הנוגעות לניהול אורח חיים אסלאמי על פי עקרונות ההלכה האסלאמית (שריעה) תחת חסותו של לשלטון לא-אסלאמי ובכפוף לחוקי מדינה מערביים חילוניים. דילמות אלה משיקות גם לשאלות הנוגעות לאורחות חייהם ולמעמדם האזרחי של המוסלמים בישראל, ששיערם מכלל אוכלוסיית המדינה עומד על כ-17 אחוזים (נכון לסוף שנת 2009), במיוחד על רקע התבססות התנועה האסלאמית והתחזקות הממד הדתי בזהותם הפוליטית והחברתית של הערבים בישראל בשלושת העשורים האחרונים. הקובץ מציג מסגרת ניתוח השוואתית בין מעמדן של קהילות מיעוט מוסלמיות במדינות המערב לבין מעמדה של הקהילה המוסלמית במדינת ישראל. הוא עוסק במגוון שאלות: מהם תהליכי הבניית הזהות האסלאמית ומהם מרכיביה הייחודיים בקרב מיעוטים מוסלמיים בכלל ובקרב הקהילה המוסלמית בישראל בפרט? באיזו מידה דומים הניסיונות לגשר בין ההלכה האסלאמית לבין אתגרי החיים באירופה לניסיונות הנעשים בישראל? כיצד השפיעה התפתחות דוקטרינת "הלכת המיעוטים" (פקה אל-אקליאת) על התנועה האסלאמית במדינת ישראל? האם יש מכנה משותף בהתוויית סדרי-יום פוליטיים אסלאמיים בחברות שבהן הרוב אינו מוסלמי, ומה המיוחד במצע הפוליטי והלאומי של התנועה האסלאמית בישראל? הקובץ כולל שמונה מאמרים העוסקים בהיבטים מגוונים של היסטוריה, של דת ושל פוליטיקה. המאמרים מבוססים על הרצאות שנישאו ביום עיון שנערך באוניברסיטת תל-אביב מטעם תכנית קונדר אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי במארס 2010. עם הכותבים המשתתפים בקובץ נמנים חוקרים בכירים מן האקדמיה ומהמגזר הציבורי: אוריה שביט, לאה קינברג, שגיא פולקה, אלי רכס, נמרוד לוז, איאד זחאלקה, מוהנד מוסטפא ומרדכי קידר.