מורשת ותחייה יוסף א' טננבאום יוסף טננבאום, בן למשפחת חסידי גור, היה בן שלוש־עשרה כאשר פרצה המלחמה ששמה קץ לשנים היפות של ילדותו ונערותו בעיירה דזיאלושיצה שבפולין: החברה האופיינית לשטעטל, על רבניה ותלמידיה, סוחריה וקבצניה, הלימודים ב"חדר" והמורים, ניצני ההתבגרות. המחבר מזכיר את כולם ומכנה כל פרט בשמו, כאילו רוצה להגן עליהם מפני השכחה. לאחר פלישת הגרמנים לפולין, דבר לא נשאר כשהיה. המלחמה גרמה להתבגרותו של יוס'לה. הצעיר, והוא גילה תושייה ואומץ לב יוצאי דופן כאשר חיפש ומצא דרך לעזור להוריו ולאחריו, בעוד המעגל המשפחתי סביבו הולך ומצטמצם. יוסף נכלא במשך תקופת השואה בשבע מחנות: זטורסקה, פלשוב, וייליצ'קה ומיילץ בפולין ומאוטהאוזן, מלק ואבנזה באוסטריה. לאחר סיום המלחמה, ועוד בטרם מלאו לו שמונה-עשרה, הוא נטל על עצמו אחריות גדולה ושליחות, והיה לציוני גאה וחבר פעיל בארגון "הבריחה" בגרמניה ובאיטליה. באירופה המשוחררת פגש יוסף טננבאום את ג'ינה לבית מייזלס, אף היא ניצולת השואה, ונשא אותה לאישה. הזוג הצעיר היגר לצפון אמריקה והתיישב בטורנטו, קנדה, שם הקימו משפחה. יוסף הצליח בעסקיו והיה פעיל בעשייה קהילתית ובמאבק נגד מכחישי השואה. [...]