מי שעושה סימן: קריאה סמיוטית ב ''תמול שלשום'' שירה חדד "תמול שלשום", הרומן הארצישראלי הגדול מאת חתן פרס נובל לספרות ש"י עגנון, שפורסם ב-1945, הוא אחד הספרים הנחקרים ביותר בתולדות ביקורת הספרות העברית. במסה קצרה זו מציעה שירה חדד פירוש חדש ומקורי לסיפורו של גיבור הרומן, יצחק קומר, ולעלילה החידתית השזורה בו, פרשת הכלב בלק. הפרשנות שמציעה חדד מבוססת על חקירה סמיוטית של היצירה. בהשראת עבודותיהם של פילוסופים, חוקרי ספרות ובלשנים כגון פרדינן דה-סוסיר, רולאן בארת ואומברטו אקו, היא מפנה את תשומת הלב לרגעים הרבים של ייצור סימנים וקריאתם ב"תמול שלשום", ומבקשת לראות ברומן יצירה שעוסקת באופנים כמעט תֵאורטיים במעשה הסימון. תשומת הלב המיוחדת ברומן למתן שמות, השלטים שמצייר יצחק קומר, עבודות האמנות הרבות הנזכרות בספר, וכמובן כתיבת המילים "כלב משוגע" על עורו של בלק – כל אלה נשזרים למהלך פרשני רגיש מפרספקטיבה תֵאורטית שלא זכתה לפיתוח במחקר הספרות העברית. שירה חדד היא עורכת ספרות המקור בהוצאת "כתר ספרים", ותלמידת מחקר במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת קולומביה; חיבורה זה מבוסס על עבודת התזה שלה.