''מושב לצים'' הרטוריקה של הסטירה העברית גידי נבו "הסָטירה", קובע גידי נבו במבוא לספרו החדש, "היא אכן בת השטן, סוכנת כוחות העקירה והשלילה". קביעה זו מרמזת על אחד ממקורות כוחו של המחקר שלפנינו: הצירוף הנדיר בין ההיקסמות של חוקר מהתופעה שהוא בוחן מזה, לבין יכולתו להעמיד הבחנות הזורקות אור חדש על אותה התופעה, מזה. נבו נפעם מהאופי הדמוני של הסטירה, מכלי המשחית המשוכללים והמושחזים שלה, מכוחות ההרס וההשמדה הגלומים בה, ובה בעת מתחושת החופש החריפה המתלווה לשימוש בה. אבל ההתפעמות הזאת, ההתחקות אחרי החוויה הסטירית כמו מתוכה, אינה פוגמת במהלך המחקרי. להפך, היא מאפשרת לנבו לתת בסטירה סימנים חדשים, למשג, לברר ולהבהיר, מנקודת מוצא חיונית ומרעננת. חשיבותו של הספר שלפנינו נובעת, בין היתר, ממעמדה הבכיר של הסטירה בקורותיה של הספרות העברית החדשה ובקורותיו של פרויקט הנאורות שרבים מיוצרי הספרות העברית גייסו את עצמם אליו. אכן, כפי שכותב נבו, "הסטירה היא בשר מבשרו ועצם מעצמותיו של פרויקט הנאורות. היא אחד מהאופנים שבהם מתלבש היסוד הביקורתי, שהוא חלק בלתי נפרד מפרויקט זה, אולי אפילו לבו החי". נבו עוסק בסטירה מתוך פרספקטיבה היסטורית. ברם, אין הוא מעמיד שלשלת קבלה ומסירה מקובלת. השלשלת הז'אנרית שנבו יוצר היא "היסטוריה של שיאים". הוא עוצר בחמש תחנות שבהן הוא בוחן ביצועים ספרותיים של הז'אנר האהוב עליו המעמידים יחד אופק של פסגות גבוהות. [...]