פוליטיקה, בחירות ושלטון מקומי ביישוב הערבי והדרוזי בישראל אפרים לביא ואריק רודניצקי, עורכים הבחירות המקומיות נערכו ב- 11 בנובמבר 2008 ב-161 יישובים, מהם 54 יישובים ערבים ודרוזים. כעבור שלושה חודשים, ב-10 בפברואר 2009, נערכו הבחירות לכנסת השמונה-עשרה. שיעורם של הערבים והדרוזים מכלל בעלי זכות הבחירה בישראל היה 14% . בניגוד לאווירה הטעונה שאפפה את היישובים הערבים והדרוזים בבחירות המקומיות, אשר התבטאה בשיעורי השתתפות גבוהים ביותר ובתחרות עזה בין מועמדים ורשימות על מעמד הבכורה ביישובן, שררה ברחוב הערבי תחושת אדישות כלפי מערכת הבחירות לכנסת. הביטוי הבולט לכך היה ירידה נוספת בשיעור השתתפותם של האזרחים הערבים והדרוזים עד כדי שפל חסר תקדים: 53.4% בלבד. למרות זאת, גדל הייצוג הערבי והדרוזי בכנסת השמונה-עשרה בהשוואה לכנסת הקודמת במנדט אחד: מ-13 ל-14 חברי כנסת. הגורם המכריע לכך היה שיעור הצבעה גבוה במיוחד ברחוב הערבי למפלגות הערביות (82%) וצניחה חסרת תקדים בהצבעה למפלגות היהודיות-ציוניות (18%). קובץ מאמרים זה בוחן שורה של סוגיות הנוגעות למערכות הבחירות המקומיות והבחירות לכנסת: היש קשר בין ההתנהגות הפוליטית של הערבים במישור המוניציפלי לבין דפוסי הצבעתם לכנסת? כיצד משפיעה התרבות הארגונית ברשויות המקומיות הערביות על דרכי ניהולן? האם המהלך לאיחוד רשויות מקומיות ערביות ודרוזיות הוכתר בהצלחה או נחל כישלון? כיצד משפיעות התפתחויות פנימיות בחברה הערבית, כגון פרסום מסמכי "החזון העתידי", על הפוליטיקה הערבית בישראל? איזה עתיד נשקף לשותפות היהודית-ערבית בפוליטיקה הישראלית? איך עשויה להשפיע התחזקות מחנה הימין בכנסת על מעמדם האזרחי של הערבים בישראל? הקובץ נחלק לשני חלקים וכולל 14 מאמרים המבוססים על הרצאות שנישאו בשני כינוסים שנערכו באוניברסיטת תל-אביב מטעם תכנית קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי במרכז משה דיין, אוניברסיטת תל-אביב. הכינוס הראשון נערך בנובמבר 2008, כשבוע לאחר הבחירות המקומיות, והכינוס השני נערך במארס 2009, כחודש לאחר הבחירות לכנסת השמונה-עשרה. בין הכותבים נמנים חוקרים מן האקדמיה, אנשי מקצוע ופעילים בארגוני החברה האזרחית: זיאד אבו-חבלה, נאיף אבו-שרקיה, סלים בריק, רונית דוידוביץ'-מרטון, מוחמד דראושה, רמי זיידאן, אנה חזן, דורון נבות, אילן סבן, מוחמד סואעד, עביר קובטי, אילנה קופמן, אריק רודניצקי, אלי רכס ומרי תותרי.