הספרות כמעבדה מוסרית : קריאה במבחר יצירות בפרוזה העברית של המאה העשרים עדיה מנדלסון-מעוז הספרות העברית במאה העשרים עסוקה באופן גלוי וסמוי, מודע ובלתי מודע, בעניינים מוסריים. תהפוכות היסטוריות – מלחמות, הגירה, ייסודה של מדינה עצמאית, כינונה של תרבות חדשה – ישנה, כל אלה הזינו את הספרות העברית בחומרים בעלי השלכות מוסריות רחבות, הקוראות למחקר בין-תחומי ספרותי ופילוסופי. הספר מאמץ את זרם הביקורת הספרותית – מוסרית/אתית, שהתפתח בשני העשורים האחרונים על ידי פילוסופים וחוקרי תרבות, ומפתח אותו. הוא מציע מתודה פרשנית חדשה המשלבת בין רובד אתי, המבוסס על הגותם של קאנט, אריסטו ולוינס, לבין רובד אסתטי המבוסס על אלמנטים רטוריים ביצירות ספרות. באמצעות מתודה זו מציע הספר קריאה חדשה במבחר מן הסיפורת העברית של המאה העשרים, מפרי עטם של עגנון, ברנר, יזהר, שמיר יהושע, קניוק וגרוסמן. שתי קבוצות של טקסטים בעלי הקשרים מוסריים נידונות בספר: סיפורי מלחמה וסיפורי חיים. בלב סיפורי המלחמה ניצבת דילמה מוסרית והם עוסקים בהגדרת החובה המוסרית; סיפורי החיים עוסקים בשאלת משמעות החיים מן הפרספקטיבה הערכית. העיון בטקסטים הספרותיים מוליך את הדיון אל סוגיות של עימות ואחרות, ומעלה שאלות מטא-אתיות הקשורות בוויכוח בין פרספקטיבות מוסריות שונות. באמצעות שילוב של תאוריות מתחום הפילוסופיה של המוסר, עבודה ספרותית טקסטואלית ועיון היסטורי-תרבותי הספר מציג דיון מפורט ראשון בתחום הביקורת הספרותית-מוסרית והקשריה הישראליים. דיון זה מעניק הזדמנות לעליית תובנות חדשות על אודות השילוב בין האתיקה, הספרות והתרבות. ד"ר עדיה מנדלסון-מעוז נמנית עם סגל האוניברסיטה הפתוחה ומשמשת ראש תחום ספרות עברית במחלקה לספרות, לשון ואומנויות. מחקריה עוסקים בתרבות הישראלית, בהיסטוריה של הספרות העברית החדשה, בחיבור שבין ספרות ואתיקה ובייצוגן של בעיות מוסריות בספרות.