להכיר תודה: עיון פילוסופי במוסריותו של רגש התודה יותם בנזימן קאנט ראה בהכרת התודה חובה קדושה. שקספיר כינה את כפיות הטובה "שד שחת אכזרי". אולם מי שמעניק לנו בלב שלם עושה זאת שלא על מנת שנכיר לו תודה. הכרת התודה הופכת לחובה פרדוקסלית: מקבל החסד חייב תודה לנותן, אבל הנותן אינו חפץ בה. הספר הזה מציע ניתוח של הכרת התודה שאיננו מעמעם את הפרדוקס. הוא מבחין בין מי שהוא אסיר תודה לבין מי שמכיר תודה בלב שלם. אסיר התודה הוא מי שהתודה כפויה עליו. הוא נתון בקרבה מעיקה עם אדם שהפך לגורם משמעותי בחייו משום שנתן לו דבר בעל ערך. מכיר התודה, לעומתו, שמח בכל לב על המתת שקיבל, ובכך הוא מקיים את החובה ופטור ממנה בעת ובעונה אחת. היחסים הראויים בין ילדים לבין הוריהם מתוארים כאן כדוגמה המובהקת ביותר של קשר המקיים את התנאי הזה. הכרת התודה מתגלה בספר הזה כמושג השובר את הדיכוטומיות שחלוקה פילוסופית שיטתית מורגלת בהן. החובה דרה בכפיפה אחת עם האהבה. חוקי הנימוס דרים בכפיפה אחת עם עקרונות המוסר. אינסופיותו הפנימית של היחס המתגלם בהכרת תודה דרה בכפיפה אחת עם המחוות היומיומיות הפשוטות. זהו ספר פילוסופי שאיננו מסתפק בדיון בכתביהם של פילוסופים. עם גיבוריו נמנים גם פיפ מ"תקוות גדולות", רבי חייא, רבי וכובס עלום ממסכת נדרים, תאורטיקנים של הסוציולוגיה והפסיכולוגיה של הכרת התודה. ז'ן ולז'ן וז'בר מ"עלובי החיים" וחברה לבניין ופיתוח הנסחרת בבורסה. "להכיר תודה" הוא ספרו השלישי של ד"ר יותם בנזימן. קדמו לו "עד שתגיע למקומו" (מאגנס, 2004), ו "לסלוח ולא לשכוח" (מכון ון ליר בירושלים והקיבוץ המאוחד, 2008).