ויטגנשטיין: לשון, עולם, רוח אבות הפילוסופיה האנליטית, חלק ג' גלעד ברעלי לודביג ויטגנשטיין פרסם ספר קצר אחד בחייו, אך נחשב כיום אחד מגדולי הפילוסופיה. הוא פרסם מעט, אך כתב הרבה. רוב כתביו פורסמו לאחר מותו, על יסוד רשימות שכתב ביומנים ובמחברות, לפעמים בצורת הערות קצרות וסתומות למדי. הם עסקו, ברובם הגדול, בפילוסופיה של הלוגיקה, פילוסופיה של הלשון, פילוסופיה של הרוח, ופילוסופיה של המתמטיקה. עבור ויטגנשטיין התפלספות הייתה לפעמים סבל, ועם זאת – צורך קיומי. הצורך היה להשתחרר מתפיסות ומ"תמונות" פילוסופיות שגויות ומטעות, שמחשבתנו אחוזה וסבוכה בהן. דרך מרכזית לשחרור כזה היא בהתפלספות ראויה, שתפקידה העיקרי הוא לעמוד בבהירות על הנחותיהן המוטעות ובלבולים הכרוכים בהן, ולהציג את הדברים כמות שהם בבהירות. חלק זה של 'אבות הפילוסופיה האנליטית' עוסק בכמה מהנושאים העיקריים בהגותו של ויטגנשטיין: האודותיות (אינטנציונאליות) של מחשבתנו, תורת התמונה ותפיסות של משמעות והיעדר-מובן, מעמדם של עובדות ואובייקטים, פרדוקס הפירוש, מעמדם של מושגים מנטאליים והטעויות שבניסיון להעמדתם על הפסיכולוגיה (ומדעי המוח), חוסר האפשרות של שפה פרטית, מעמדן של חוויות בהבנה, ועוד. טענה מרכזית השזורה לאורך הספר היא שבעוד שנוהג ושימוש לשוני הם יסוד הבנתנו את מושגינו (לרבות המנטאליים), הרי שהם נורמטיביים ומושגים בעצמם - הם רוויים באותם מושגים שהם מבטאים -– ואינם ניתנים לתפיסה בלעדיהם. גלעד ברעלי הוא פרופסור (אמריטוס) לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. פרסם ספרים ועשרות מאמרים בתחומי הפילוסופיה האנליטי בכלל ועל ויטגנשטיין בפרט. חלק א' של ספר זה, על פרגה, פורסם השנה.