איראן הוורודה: דמוקרטיה אסלאמית – החלום האבוד ואנה ואנוצ'יני "האם את יכולה לדמיין לעצמך שהאיראנים יארגו שטיח בגוון שחור ? ", שאל אינטלקטאול איראני את ואנה ואנוצ'יני , כשהוא מצביע על שטיח פרסי ורוד הפרוש לפניהם. במאי הקולנוע פארי סאברי הוסיף ואמר: "בדמיוננו שלטו תמיד צבעים. הגנים והשטיחים עשירי הגוונים שלנו השפיעו על אלפי שנות אמנות ועל החיים בארצנו". מנגד שלט בכיפה הצ'אדור – אותו כיסוי פנים וגוף שנכפה על ידי השלטון השיעי השמרני על הנשים האיראניות, ומהווה מעין מטאפורה לפנטזיות מודחקות, למתחים קשים, לאיסורים ולפחדים האופפים נשים אלה. ואנה ואנוצ'ני , הכתבת הדיפלומטית של העיתון האיטלקי לה רפובליקה , מסקרת את הנעשה באיראן כבר למעלה מעשרים שנה. היא נפגשת עם אזרחיה, מדווחת על חי היום יום שלהם ומשחזרת את שיחותיה עם אינטלקטואלים דתיים, סופרים ואישים שונים. בו בזמן היא גם מסירה אט אט את הצ'אדור השחור מעל פניהן של הנשים, מביאה את קולותיהן ואת זעקות המחאה של הסטודנטים הצעירים וחושפת את העוני הנורא, האבטלה והייאוש הממלאים את ההוויה האיראני. ואנוצ'יני כותבת כי למרות שאיראן מכוסה בצ'אדור שחור, לדעתה צודק הבמאי האיראני פארי סאברי באומרו כי "נוכחות הצ'אדור באיראן לא תארך זמן רב". האגרסיביות והתוקפנות המאפיינת את המשטר האיראני הן ביטוי לשמרנות ולהתגוננות האסלאמית ומחפות על תסיסה מתמדת השוררת בקרב העם האיראני אל מול המשטר הקיים. על רקע מציאות 2009, יתחולל שם שינוי משמעותי. ניתן לומר כי בדרך זו או אחרת מצפה איראן לאובמה שלה ולדה-דמוניזציה של הארץ והעם, לדיאלוג עם המערב ולהכרה במעמדה כשותף חיוני ושווה באזור. ככל שלחצים הבאים מן החוץ יתפוגגו, יתחזקו ויעלו המתונים והרפורמיסטיים בעם ורוח חדשה תפרוץ, מבית ומבחוץ.