מרמה והפרת אמונים: בחינה ביקורתית והמלצות לשיפור החקיקה מרדכי קרמינצר ואחרים לצד עברת השחוד, עברת מרמה והפרת אמונים היא האיסור הפלילי החשוב ביותר במאבק בשחיתות השלטונית. אולם הנוסח העמום והכללי שלה ומורכבות הסוגיה עוררו חילוקי דעות עזים בעולם המשפט – יש שקראו לשנות את נוסח האיסור בחוק ויש שקראו לבטלו כליל. זהו הרקע להחלטת בית המשפט העליון להענות לבקשת המדינה לדון בדיון נוסף בהרכב מורחב במקרה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, שמעון שבס. בפסק דין שניתן בנובמבר 2004 קבע בית המשפט הלכה חדשה המסכמת את יסודות העברה והחליט להפוך את החלטתו הקודמת. וכך היה שבס לעובד הציבור הראשון בישראל שהורשע בפלילים משום שפעל בניגוד עניינים חריף בנסיבות מחמירות, אף על פי שלא הוכח כי ניצל את תפקידו לצרכיו. האם הצליח בית המשפט לגבש הלכה מספקת? האם יש בידינו כלים פליליים מתאימים למאבק בשחיתות השלטונית? במחקר מקיף המנתח תיקי הפרת אמונים שהגיעו לבית המשפט ומשווה את המצב בישראל למצב המשפטי במדינות אחרות, המחברים בוחנים את לשון העברה ואת התפתחות הפסיקה מאז שנות החמישים של המאה העשרים ועד ימינו אנו. המחקר מלמד שההלכה החדשה שנקבעה בדיון הנוסף בעניין שבס נותנת מענה חלקי בלבד לקשיים שהתעוררו בעבר. המחברים אף מצביעים על בעיות חדשות שיצרה הפסיקה ומעלים הצעת חקיקה חדשה מפורטת. אימוץ ההצעה עשוי לסייע לעובד ציבור להבחין בבירור בין המותר לאסור ולהגדיר תנאים מפורשים לרשויות האכיפה בבואן להרשיע עובד ציבור שסרח.