על הפטריוטיות: מלווה ב''תזכורת לקצין'' ו''תזכורת לחייל'' לב טולסטוי האם יכולה הפטריוטיות להיות תכונה נעלה בימינו, כאשר במקום הודאה בשוויון ובאחווה בין כל בני האדם נקבעת כחובה שליטתה של מדינה או של אומה אחת על כל האחרות? * מהו אותו רגש אצילי, אשר לדעת המעמדות הגבוהים יש להשרישו בלבם של בני העם? * בהגדרתו הפשוטה ביותר, אותו רגש אינו אלא העדפת האומה - או המדינה - על פני אומה או מדינה של כל אדם אחר * ייתכן מאד שרגש זה רצוי מאד ומועיל לממשלה ולאחדותה של המדינה, אך עלינו להכיר בעובדה שרגש זה אינו אצילי כלל וכלל, אלא להפך, מאד לא צודק ולא מוסרי. מתוך על הפטריוטיות אתה חייל. לימדו אותך לירות, לדקור, לצעוד, לבצע תרגילי התעמלות * הובילו אותך לתרגילים ומצעדים * ואז מתקבלת פקודה שהגדוד או הפלוגה שלך חייבים לצאת, מצוידים בכדורים חיים * אתה יוצא או נוסע בלי לשאול לאן מובילים אותך * אתה מובא לכפר או לבית חרושת, ורואה מרחוק המון שכולו כפריים או פועלים שהתאספו בחוץ - גברים, נשים מטופלות בילדים וקשישים * המושל והתובע הציבורי מתקרבים להמון בליווי שוטרים ואומרים משהו. תחילה ההמון דומם, אך לאחר מכן מתחילים הנקהלים לצעוק בקול יותר ויותר חזק; ונציגי הרשויות נסוגים * ואתה מנחש שהאיכרים או הפועלים מתמרדים, והביאו אותך כדי "להרגיע" אותם * נציגי הרשויות נסוגים כמה פעמים, ולאחר מכן מתקרבים שוב ושוב, אך הצעקות הולכות וגוברות, ונציגי הרשויות מתייעצים זה עם זה ולבסוף פוקדים עליכם לטעון את הרובים בכדורים חיים * אתה רואה מולך גברים כמו אלה שמקרבם נלקחת... * הפקודה היא לירות את הירייה הראשונה מעל ראשי הנקהלים * אך ההמון לא מתפזר, והצעקות הופכות רמות יותר ויותר * ואז אתה מקבל פקודה לירות ולכוון, לא מעל הראשים, אלא למרכז ההמון * משכנעים אותך שאינך אחראי לתוצאות היריות שאתה יורה * אבל אתה יודע שהאיש שצונח שותת דם עקב הירייה שירית נהרג מידך ולא מידי איש זולתך * ואתה יודע שיכולת לא לירות, ושאותו אדם לא היה אז נהרג * מה עליך לעשות? מתוך תזכורת לחייל