פוסטמודרניזם: או ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר פרדריק ג'יימסון הסיטואציה התרבותית, הפוליטית והכלכלית של הקפיטליזם המאוחר השליטה, לדעתו של פרדריק ג'יימסון - כפי שעולה במסה קלאסית זו, אשר פורסמה לראשונה בשנת 1984 ואחר כך כמסת פתיחה בשנת 1991 בספרו הנושא את אותו שם, והייתה בין הנסחים הראשונים והפרדיגמטיים של "תופעת הפוסטמודרניזם" - לוגיקה חדשה של מנגנוני ייצוג תרבותיים. טענותיו של ג'יימסון - בדבר דחיקת הפרודיה מפני הפסטיש, דעיכת האפקט, היעדר העומק, שבירת שרשרת המסמנים, המגמה הסכיזופרנית - כולן נוגעות למנגנוני הייצוג ולדפוסי החוויה של התרבות הפוסטמודרנית, אשר מקיימים יחסי גומלין עם ההיגיון הקפיטליסטי החדש, נגזרים ממנו ומעידים עליו. ניתוחו המופתי של ג'יימסון את מלון בונוונטורה בלוס אנג'לס מציע לנו לראות בתוצר תרבותי זה שווה ערך ואלגוריה חומרית למשק העולמי, הנשלט כיום בידי תאגידים רב-לאומיים, כמו גם למרחב הלא-מסומן החדש שהוא פועל יוצא שלו. האדריכלות הפוסט-מודרנית - המבקשת ליצור כוליות מלאכותית-פרטיקולרית שלה, אשר באה להדיר את הכוליות הרב-תרבותית והרב-מעמדית של העיר ולתפוס את מקומה - נתפסת במסה זו כמבטאת הלכה למעשה את מה שמכונה ומבוקר היום בשם "גלובליזציה". פרדריק ג'יימסון (נולד 1934) הוא אחד ממבקרי הספרות והתרבות הניאו-מרקסיסטיים המשפיעים ביותר בתקופתנו. עיקר חשיבות הגותו בהשבת התפיסה המרקסיסטית אל זירת הדיון התרבותי העכשווי וניסוחה מחדש, תוך הגמשת דפוסי חשיבתה וניפוי יסודות וולגריים שדבקו בה במרוצת השנים. ספרו "הלא מודע הפוליטי" ראה אור בהוצאת רסלינג (2004).