על מפתן ביתה: התגבשות מדיניותה של ישראל בסוגיית הפליטים הפלסטינים, 1956-1948 יעקב טובי אחת מתוצאות הלוואי המרכזיות של מלחמת העצמאות הישראלית הייתה היווצרותה של בעיית הפליטים הפלסטינים. 760-600 אלף ערבים שהתגוררו בשטחים שהיו לחלק ממדינת ישראל נמצאו בתום המלחמה באזורים שעל גבול המדינה היהודית: ברצועת עזה, בממלכת ירדן, בלבנון ובסוריה. הספר על מפתן ביתה מגולל את סיפור התגבשות מדיניותה של ישראל כלפי בעיית הפליטים למן היווצרותה בראשית 1948 ועד אמצע שנות החמישים, אז נקבעו ונחתמו סופית עיקריה של אותה מדיניות. על בסיס מקורות ארכיון מגוונים, בכללם כאלה שראו אור רק לאחרונה, מוצגות ומנותחות בספר הסוגיות שיצרו את הפסיפס של 'בעיית הפליטים הפלסטינים' ושאיתן התמודדה ישראל: השיבה למולדת ('זכות השיבה'). היישוב מחדש, הפיצויים בעבור הרכוש הנטוש, חשבונות הבנק החסומים, 'הפליטים הפנימיים' ('נפקדים נוכחים') ואיחוד המשפחות. עת יוצא ספר זה לאור, שישה עשורים לאחר סיום מלחמת העצמאות הישראלית וה'נכבה' הפלסטינית, נדמה כי חשיבותה של הסוגייה הנבחנת בו לעתיד היחסים בין שני העמים, וכנגזרת מכך גם לעתיד האזור כולו, רבה מתמיד. לא נחטא לאמת אם נקבע כי דבריו של מנכל ססו"ת ממאי 1957, ש'עליהם - הפליטים [הפלסטינים] חסרי הבית - מונחים במידה רבה השלום והיציבות הסופיים של המזרח התיכון' תקפים גם כיום.