עדות: משבר העדים בספרות, בפסיכואנליזה ובהיסטוריה שושנה פלמן ודורי לאוב "אחרי אושוויץ, לכתוב שירה לירית זוהי ברבריות" - אמר תיאודור אדורנו, איש אסכולת פרנקפורט. אכן, האמצעים המסורתיים לסיפורו של הניסיון האנושי במלחמת העולם השנייה ובשואה - כשלו. בה בעת יש צורך לדבר, לספר על האירועים הללו אם ברצוננו להתמודד עם השבר ההיסטורי שהם הותירו אחריהם. בתנאים כאלה, כיצד נוכל לספר? כיצד יתאפשר סיפורה של טראומה שהשפה אינה מסוגלת להכילה? בספרם פורץ הדרך עדות - שראה אור לראשונה ב-1992 בארצות הברית ונחשב למופת של דיון בסוגיית העדות בתרבות - בוחנים חוקרת הספרות שושנה פלמן והפסיכואנליטיקאי דורי לאוב את המשמעויות ואת חוויות החיים השונות של אקט נשיאת העדות, וזאת תוך קריאה בטקסטים של דוסטויבסקי, פרויד, סטפן מלרמה, פאול צלאן ואלבר קאמי, ומתוך צפייה בעדויות מוסרטות של ניצולי שואה ובסרט "שואה" של קלוד לנצמן. ההיבטים ההרסניים ויוצאי הדופן של השואה מוגדרים כאן לראשונה כמשבר עדות רדיקלי: כ"התרחשות היסטורית חסרת תקדים של ´אירוע-בלא-עד´, אירוע שעצם טבעו הוא להכחיד את העדים לו". פלמן ולאוב שואבים מניסיונם האישי - הן בהוראה ובהנחיה של סטודנטים, והן בהאזנה לסיפורי עדות של ניצולים - כדי להעמיד במשותף ולראשונה "תיאוריה של עדות": תפיסה חדשה ומהפכנית, שפתחה שדה מחקר חדש על היחס בין אמנות ותרבות לבין אקט נשיאת העדות, כאקט המעצב ומבטא את המשבר ההיסטורי והתרבותי של זמננו. תפיסה זו של העדות ומשמעותה הקונקרטית והתיאורטית חיונית למבקרי ספרות וקולנוע, לפסיכותרפיסטים, להיסטוריונים, לפילוסופים ולמשפטנים. לתרגום העברי מצורפת הקדמה חדשה של שושנה פלמן, שנכתבה במיוחד למהדורה זו (2008). כמו כן מצורפת אחרית דבר מאת חוקרת הספרות והטראומה פרופ' קאתי קארות. [...] שושנה פלמן, לימדה שנים רבות כפרופסור לספרות צרפתית ולספרות השוואתית באוניברסיטת ייל. כיום היא מכהנת כפרופסור לספרות באוניברסיטת אמורי באטלנטה. דורי לאוב פסיכואנליטיקאי ו- Clinical Professor במחלקה לפסיכיאטריה של אוניברסיטת ייל... פעיל כמתעד וכחוקר בארץ ובעולם.