מטיף ציוני זכרונות מן העיזבון: מאי 1940 – יוני 1941 ערכו וליוו במבואות ובהערות: מאיר אביזוהר, אריאל פלדשטיין הכרך מטיף ציוני מתאר את מסעו של דוד בן-גוריון לארצות-הברית במטרה לגייס את הממשל האמריקאי ואת יהדות ארצות-הברית למאמץ המדיני. בתקופה זו ניצבו בן-גוריון והנהגת התנועה הציונית לפני דילמה חריפה שנבעה מהיותה של בריטניה המעצמה הראשונה במעלה במאבק נגד הנאצים, וגם זו שממשלתה החליטה לסגור את ארץ-ישראל לעלייה יהודית. לדילמה זו נודעה משמעות בעייתית במיוחד באשר להחלטה אם להצטרף למאמץ המלחמה הבריטי בשעה שבריטניה היא זו שנעלה את שערי הארץ בפני הפליטים היהודים מאירופה. בתשעת חודשי העדרו מהארץ (מ-25 באפריל 1940 עד 13 בפברואר 1941), שעליהם מסופר בכרך זה, הגיע בן גוריון לשני מוקדים של התרחשויות חשובות לקידום הציונות. תחילה ללונדון, בימים של עליית צ'רצ'יל לשלטון ופלישת הבזק הגרמנית לארצות השפלה ולצרפת. אחר כך לארצות-הברית, בעת מערכת הבחירות לנשיאות, שבה ניצח פ"ד רוזוולט בשלישית, ובכך נפתחה בפני השדולה הציונית דרך לרתימת הממשל הפדרלי למאמץ המדיני שיביא להקמת מדינת ישראל באייר תש"ח. מהלכיו המדיניים בתקופה זו מאופיינים במסע של 'הטפה ציונית' שנועד להבהיר לפעילי התנועה הציונית במלוא החריפות כי הם נמצאים בפרשת דרכים, והגיעה השעה להחליט לאן יפנו: האם ייצמדו למסלול שצעדו בו עד אז או יעלו על מסלול חדש, שרק הוא מוליך אל המטרה שהוצבה בקונגרס הציוני הראשון. בן-גוריון אף הרחיק לכת עד טיעון בפומבי כי הדרך של העלייה החלוצית וההתיישבות המוצגת זה שלושה דורות כמוקד ההגשמה הציונית אין בה עוד כדי לענות על הצרכים הדוחקים של העם היהודי. ממילא, המשך ההליכה בה כמוהו כאובדן דרך. הקורא מוזמן לעקוב אחרי מסעו הפיזי והרעיוני של בן-גוריון במהלך ראשית תקופת מלחמת העולם השנייה.