בין צבאיות למדינאות בישראל: השפעת הצבא על תהליכי המעבר ממלחמה לשלום קובי מיכאלי ספר זה... מסכם שש שנות עבודה ומחקר בנושא: צבא ומדינאות. זהו תחום רחב יריעה, שקשה למצותו ומתחדש כל העת. [...] ישראל משמשת זה מכבר מקרה בוחן מעניין עבור חוקרים רבים, שעסקו במחקר מערכת היחסים בין הצבא לבין החברה. בשל ייחודה כדמוקרטיה המתקיימת במציאות, או יש שיאמרו בתפישה, של איום קיומי מתמשך. ישראל היא חברה המטפחת אליטה צבאית הגמונית, אך מצליחה לשמר את המסגרת הדמוקרטית. חקר היחסים בין הצבא לבין החברה האזרחית בישראל היה עבורי אתגר אזרחי, חברתי ואינטלקטואלי. ההתבוננות המעמיקה על המקרה הישראלי הייתה לחוויה ייחודית בגין ההזדמנות הייחודית שניתנה לי להיות משני צדי המתרס: קצין בצה"ל במשך עשרים ושתים שנים ואזרח העוסק במחקר מאז פרשתי מהשירות הצבאי. למרקם היחסים בין הדרג האזרחי לדרג הצבאי (civil-military relations) ממדים רבים ומגוונים ולכן שדה המחקר הוא רב-תחומי. חוקרים מתחומי מחקר אקדמיים שונים האירו זוויות שונות והתמקדו בהיבטים שונים. אותי ריתק המפגש בין המדינאות לצבאיות. מחקרי מתמקדים בהיבטים השונים הנוגעים למפגש בין המדינאי למצביא, בין המקצוענות הצבאית לבין המדינאות, בין המוסד הצבאי לבין הפוליטיקה. עבודת הדוקטורט שלי, שהספר הזה מתבסס עליה, התמקדה בהשפעת הצבא על תהליך המעבר ממלחמה לשלום. במחקר אני משווה בין דפוסי המעורבות וההשפעה של הדרג הצבאי על תהליך השלום בין ישראל לבין מצרים לבין אלו שהיו במהלך שנותיו של הסכם אוסלו, בין ישראל לבין הפלסטינים. במסגרת הזאת פיתחתי את המושג המארגן: מרחב השיח, שאני משתמש בו על מנת לתאר, להשוות ולנתח את יחסי הגומלין בין הדרגים בשני המקרים. המושג מפשר להתחקות אחר מאפייני מעורבות הדרג הצבאי בתהליכים המדיניים והשפעתו עליהם ולהסבירם. [...]