משטר זה שאינו אחד: כיבוש ודמוקרטיה בין הים לנהר (1967- ) אריאלה אזולאי ועדי אופיר אריאלה אזולאי ועדי אופיר מציעים כאן בחינה מחדש של מבנה המשטר בישראל. הם מראים כיצד התפתחותו של "הכיבוש" ממצב ארעי לפרויקט רב עוצמה, ומפרויקט למשטר קבוע חוללה למעשה הפיכה משטרית במדינת ישראל. ממדינה שכל תושביה הם אזרחיות ואזרחים, גם אם לא שווי מעמד, הפכה ישראל למדינה אשר יותר משליש מהנשלטים הכפופים לה משוללים מעמד פוליטי. השינוי הזה התמסד בסדר משטרי חדש המתקיים כבר עשרות שנים ויש לו כושר שימור עצמי והגיון פנימי משלו – אי אפשר להתייחס אליו עוד כאל תאונה היסטורית או הרפתקה חולפת של המדינה היהודית. אזולאי ואופיר מציגים היסטוריה מקיפה וניתוח מבני של משטר הכיבוש ושל טכנולוגיות השליטה והממשל המיוחדות שהתמסדו בו. הם מציעים דין וחשבון מפורט על ניהול המרחב והזמן בשטחים, מנתחים את האלימות כמערך שלטוני בפני עצמו ואת ההפרדה הם מציגים כשלובה במנגנונים של הכפפה ועירוב. אזולאי ואופיר טוענים שצריך להבין את משטר הכיבוש כחלק מן המשטר הישראלי, ולאור העובדה הזאת יש לפרש ולהגדיר מחדש את המשטר הישראלי עצמו. הם מבקרים את המודלים הקיימים לאפיון המשטר הישראלי ומציעים מסגרת מושגית חדשה לדיון המשטרי. מסגרת זו נשענת על ניתוח וניסוח מחדש של מונחים פוליטיים יסודיים כגון לאום, אומה, מדינה, ריבונות, משטר ושלטון. המחברים מתארים את המשטר הישראלי כמשטר מפוצל, שבו משטר כיבוש ומשטר דמוקרטי מתקיימים זה לצד זה בתוך מערכת אחת אך אינם מוטמעים זה לתוך זה. הם מראים כיצד הפיצול בין שני המשטרים והאלימות הנדרשת באופן קבוע כדי לייצבו מאפשרים לקשר ההדוק ביניהם להתקיים תוך שמירה על "ניקיון" יחסי של שתי צורות המשטר: שלטון חוק, כללי משחק דמוקרטיים ואפליה אתנית מדודה ומוגבלת בצד האחד; שלטון צווים, רודנות צבאית ומכונת הפרדות מרחבית-אתנית בצד האחר. [...]