גיתאי 3X2X ז'אן-מישל פרודון על בסיס התבוננות בשתי טרילוגיות בבימויו של עמוס גיתאי - טרילוגיית הגבולות (העלילתית) וטרילוגיית הבתים (התיעודית) - מנתח ז'אן-מישל פרודון, מבקר התרבות הצרפתי, את מכלול יצירתו הענפה והמרשימה של גיתאי ובוחן את מקורות ההשראה לסרטיו, הנתפסים כאן כאמצעי להעמקה של הבנת העולם. טרילוגיית הגבולות: עלילה (2003), הארץ המובטחת (2004), אזור חופשי (2005). גם השמות והתאריכים משמעותיים כאן: התאריכים מצביעים על סרטים המופקים בזה אחר זה במהירות, על דחיפות גדולה שבדרכה מדגישה את הקשר ביניהם. המאמץ שהושקע במערך הסרטים הזה מרשים בשאפתנותו, הן מבחינה קולנועית והן מבחינה פוליטית. כדי להבחין בכך יש להתבונן תחילה בכל סרט בנפרד. מטבע הדברים, כל סרט עומד בפני עצמו לפני שהוא נשזר בפסיפס המורכב המאפיין את הקולנוע של עמוס גיתאי, אדריכל בן אדריכל. טרילוגיית הבתים - בית (1980), בית בירושלים (1998), חדשות מהבית (2006) - חופרת בשטח תוך החלפה של נקודות מבט. אין כאן שלוש אפיזודות, עוקבות בזמן, בפרויקט קולנועי אחד החג סביב בית מסוים בירושלים - אלא חפירה מתמשכת לעומק, מתחת לעובדות העירומות ולסמלים הברורים מדי. בסרט השלישי, סמיכות הסיפורים השונים של הדמויות הרבות הנקשרות לאותו בית, שזכרונותיהן שולחים שלוחות אל כל רחבי העולם, מחליפה את הנוכחות המוחשית של המקום בסרט הראשון. החלל של הבית והסרט מתפצל למיקרוקוסמוס, המסתמן בסימנה של גלות פנימית וחיצונית. ז'אן-מישל פרודון הוא העורך הראשי של כתב–העת Cahiers du cinema ובעבר מבקר הקולנוע הבכיר של Le Monde