עד, מזעיק, מתעד ומנציח: ר' משה פראגר והשואה 1984-1940 מלי אייזנברג (גוטדינר) מחקר זה מבקש לברר ולנתח את פועלו של משה פראגר בשדה תיעוד השואה, חקרה והנצחתה בין השנים 1984-1940. המחקר מתמקד במספר ציוני דרך בדרכו הציבורית של פראגר, ביניהם כתיבתו העיתונאית, תכניות ההנצחה הממלכתיות והמגזריות שלו, וספריו המחקריים. פראגר פעל במעגלים רעיוניים וחברתיים שונים– הן במגזר הציוני-כללי והן במגזר החרדי, ולכן נדרש המחקר לגוונים בפועלו של פראגר, ולקהלי היעד השונים. הנושא נידון, תוך העלאת מספר סוגיות שעניינן החברה הישראלית ושואה. כך למשל מוצגות תכניות ההנצחה של פראגר, על רקע סוגיית ההנצחה הממלכתית בשנות ה-50 וה-60 בארץ. וכך מועלית סוגייה נוספת, היא סוגיית ההיסטוריוגרפיה של השואה, כאשר כתיבתו של פראגר - הן הכללית והן האורתודוכסית, הן העיתונאית והן מחקרית, נבחנת לכאורה. המחקר נוקט בעיקרו קו כרונולוגי-ביוגרפי. לפיכך, לאחר פרק המבוא המתודי, בנויה העבודה על ארבעה חלקים, המאפיינים ארבעה פרקים מרכזיים בחייו של פראגר. החלק הראשון "עד" - דן בתחילת דרכו הציבורית של פראגר בפולין, ובמסעו ארצה עם שיירת ההצלה של הרבי מגור. החלק השני, "מזעיק", עוקב אחר הכתיבה, הפרסום וההדים לספרו הראשון של פראגר: "יוון מצולה החדש - יהדות פולניה בצפרני הנאצים", שנכתב על בסיס התנסותו האישית בפולין בראשית ימי הכיבוש הנאצי.[...] בהמשך חלק זה נבחנת פעולתו של פראגר ככתב ב"דבר" (ביטאון ההסתדרות) – כתיבה חלוצית בביטאון ציוני, על ידי אדם מרקע חרדי, וכתיבתו הנוספת בבמות אחרות.[...] החלק השלישי של המחקר – "מתעד" – עוסק בעבודתו התיעודית-מחקרית של פראגר בעקבות השואה ולאחר סיומה.[...] לבסוף, בחלקו הרביעי של המחקר, נדון פועלו של פראגר בתחום ההנצחה[...] חלקו הרביעי של המחקר מסתיים בפרק קצר המתאר את מפעל ההנצחה המקורי שיזם פראגר – הוא "גנזך קידוש השם" בבני ברק. מפעל זה לתיעוד והנצחה, היה ראשון מסוגו במגזר החרדי[...] מפעל זה היה בסופו של דבר ל"מורשת" העיקרית של פראגר[...] לאמתו של דבר הוא היה אדם מגוון, שתרם רבות לעיצוב תפיסת השואה בישראל בשנות ה-40 וה-50, והיה שותף לפרשנותה הציונית.