אנושי, אנושי מדי: ספר לחופשיים ברוח
|
|
פרידריך ניטשה
|
בשני הכרכים של אנושי, אנושי מדי ימצא הקורא את ניטשה במיטבו כסופר מחונן ומבריק וכהוגה מקורי ומעורר השראה. יותר מכל חיבוריו האחרים, הספר שלפנינו מהווה אחדות של צורה ותוכן: צורה מכתמית, ותוכן המטיל ספק בשיטה פילוסופית, שמטבעה נכתבת בצורה סדורה, רציונלית ועקיבה; תוכן המערער על תוקפה המוחלט של התבונה הפילוסופית ומנסה להקפיא את נטייתנו להאמין במהימנותה של הפילוסופיה המטפיזית. החיבור הוא דוגמא לאי-שיטתיותו של ניטשה, שבו חובק העומק המחשבתי את הצורה הספרותית הקלילה, המרפרפת כביכול, מעל פני הדברים. הכתיבה האפוריסטית של ניסויי-מחשבה אלו מגיעה כאן לשיאה ומתגבשת בעוצמת ביטוי לכדי ספר מלא חכמת חיים ואהבת החכמה, שהיא כידועphylo- sophia במיטבה.
הנה כמה מן הפנינים הזהרות שבספר:
• "דעת קהל - עצלות הפרט"
• "הסגפן הופך את המידה הטובה למצוקה"
• "כל המשפיל את עצמו רוצה להיות מרומם"
• "המחבר הטוב ביותר הוא זה המתבייש להיות סופר"
• "מי שאינו יודע להניח את מחשבותיו על הקרח, אל לו להכניס עצמו ללהט המחלוקת"
• "האישה המושלמת היא טיפוס נעלה יותר של אדם מן הגבר המושלם: ואף יקר מציאות ממנו"
• "כל אחד נושא בקרבו דיוקן של האישה שמקורו באימו"
• "כשאין לאדם אבא טוב, ילך וירכוש לו כזה"
• "האהבה והשנאה אינן עיוורות, אבל הן מסונוורות מן האש שהן נושאות עמן"
• "החכמה היא הלחישה של האדם הבודד אל עצמו בשוק השוקק חיים"
|
|