כלים שלובים בחינוך הלאומי: הסיפור הציוני יובל דרור החינוך הוא אמצעי חשוב ומרכזי בביסוסן של תנועות לאומיות. כלים שלובים בחינוך הלאומי: הסיפור הציוני מוסיף לחקר הלאומיות היבט של חינוך לאומי בבתי הספר. הנחת המוצא בספר היא שהחינוך מסייע למאמץ הלאומי לא רק בתכנים אלא גם במגוון הכלים שהוא משתמש בהם. חינוך לאומי משמעותו הן חינוך לכול הן חינוך ערכי או אידיאולוגי ללאומיות. לאחר מבוא היסטורי ותיאורטי, עוסק הספר ב'כלים השלובים' של החינוך הלאומי הציוני, החל משלהי התקופה העות'מאנית בארץ ישראל וכלה במדינת ישראל של ימינו. בחלק הראשון נדונים הכלים הבלתי-פורמליים שרובם שלובים בלימוד הפורמלי בבית הספר, ובהם חברות תלמידים, טקסים וחגים, טיולים והכשרה טרום-צבאית ומסגרות אחרות. החלק השני עניינו יזמות וחידושים בשדה החינוך ודרכי הפצתם. בחלק השלישי נדונים העקרונות החינוכיים הכוללים של החינוך הלאומי, כגון תכניות ליבה שתפקידן להבליט את המכנה המשותף הלאומי ולהפיצו, או ההלכה החינוכית הנובעת מהעשייה של מורים ומחנכים מובילים. הספר מתמקד בשלושה מעגלים קהילתיים: החינוך הקיבוצי, הייחודי במובנים רבים, ששימש מעבדה חינוכית-חברתית בישראל ובעולם; החינוך בבתי הספר של זרם העובדים; החינוך הכללי (הלא דתי) ביישוב והחנוך הממלכתי במדינת ישראל. פרופ' יובל דרור הוא ראש בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. הוא פרסם יותר ממאה פרקים ומאמרים בספרים ובכתבי עת מדעיים, חיבר שישה ספרים וערך שישה קבצים בתחומי התמחותו: תולדות החינוך העברי בארץ-ישראל ובמדינת ישראל, חינוך פרוגרסיבי ובלתי-פורמלי ומדיניות חינוכית.