תקופת הגאונים: עם ישראל תחת שלטון האסלם במאות ז-יב אלינער ברקת במאה השביעית כבשו המוסלמים את שטחי הממלכה הפרסית וחלק גדול משטחי הממלכה הביזנטית. השליטים המוסלמים העניקו לשליטים המוסלמים את הזכות לאוטונומיה, והיהודים המשיכו לקיים את ארבע רשויות השלטון ההיסטוריות שפעלו בקרבם גם בשלהי העת העתיקה; ראש הגולה, שהוכר גם על ידי הח'ליפים העבאסים כראש היהודים; ישיבת סורא שבה עמד גאון סורא; ישיבת פוממבתידא והגאון שעמד בראשה; וישיבת ארץ-ישראל שבה עמד גאון ארץ-ישראל. מסיבה זו נקראה התקופה שבין המאה השביעית למאה השתים-עשרה תקופת הגאונים, ובה התרחשו בקרב היהודים תהליכים חשובים: התגבשו קהילות מקומיות שפיתחו גם עצמאות חברתית והלכתית; יהודים הגיעו לתפקידי מפתח בממשל המוסלמי; וצמחה תנועה חברתית-רעיונית חדשה - הקראות. בתקופה זו היו הגאונים למקור הסמכות של רוב קהילות ישראל, אך לאחר כיבושה של ארץ-ישראל בידי הסלג'וקים והכיבוש הצלבני בסוף המאה ה-11, בא הקץ על ישיבת ארץ-ישראל, ועם דעיכת הממלכה העבאסית במאה ה-12 בא הקץ לישיבות בבל, וכך הסתיימה תקופת הגאונים, וההנהגה היהודית עברה למרכזים אחרים - במצרים, ספרד, צרפת ואשכנז. מחברת הספר, ד"ר אלינער ברקת, מלמדת היסטוריה של עם ישראל במכללות המסונפות לאוניברסיטת בן-גוריון שבנגב בבאר-שבע ועומדת בראש המחלקה לב.א. כללי במכללת "אחווה". היא מתמקדת בחקר תעודות גניזת קהיר, ובעיקר בתחומים החברתי והפוליטי במאות האחת עשרה והשתים-עשרה. פרסמה עשרות מאמרים ושלושה ספרים שעליהם הוענק לה פרס יצחק בן-צבי לשנת 1996.