הצעד הראשון לכס השלטון: תנועת החרות 1955-1949 יחיעם ויץ תנועת החרות היא מפלגת השלטון רוב השנים מאז 1977. היא הוקמה ב-1948 על ידי הפיכת האצ"ל ממחתרת לוחמת למפלגה פוליטית, שאמורה להתמודד במגרש הדמוקרטי הישראלי. בשנותיה הראשונות, המפלגה עברה משברים קשים שכמעט הביאו לקריסתה המוחלטת. סיבה מרכזית לכך הוא המאבק המר והנחרץ על דמותה ודרכה: מי היא - מפלגה שקמה ממחתרת או מחתרת באדרת מפלגה? האם דרכה היחידה לשלטון היא דרך הקלפי, כפי שקבע מנהיגה מנחם בגין, או שמא יש לנקוט ב"אמצעים אחרים" לכך, כפי שקבעו מנהיגי הזרם הרדיקלי שבה? המשבר החמור ביותר התחולל בשנים 1952-1951 שסימניו היו המפלה בבחירות לכנסת השנייה; היעלמותו העלומה של מנחם בגין לחצי שנה; ההפגנה האלימה נגד השילומים מגרמניה, שהיא ארגנה בירושלים ושדחקה אותה לשולי השוליים של הפוליטיקה הישראלית. הספר מתאר את תהליך התרסקותה של חרות ומספר כיצד היא חזרה לדרך המלך וכיצד מנהיגה מנחם בגין הצליח להחזירה לנקודה הזאת. במסגרת מאמציו הוא נקט צעדים שערערו ערכים שהוא עצמו קידש, לכאורה: הסרת שאלת גרמניה מסדר היום התנועתי ובניית נתיב פוליטי שונה לחלוטין מנתיבו של מורו ורבו זאב ז'בוטינסקי. הספר מסתיים בניתוח הצלחת תנועת החירות בבחירות לכנסת השלישית. היא נבעה מדרכו החדשה של מנחם בגין שקירבה את הפריפריה החברתית למרכז הפוליטי. ניתן לראות את גיבוש דרכה על ידיו באותן שנים כצעד ראשון בשביל הארוך שהוביל את תנועת החירות לכס השלטון. פרופ' יחיעם ויץ מלמד בחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה. תחומי מחקרו הם: הפוליטיקה הישראלית, הימין הישראלי, יחסי ישראל- גרמניה והשפעת השואה על החברה הישראלית.