מרקס באנפילד: מבוכתו של הקשר השמאלי אמיר בן-פורת קרל מרקס וכדורגל לא הלכו מעולם יחדיו, למרות הזיקה העמוקה של רבים ממעמד העובדים לכדורגל. עניינו של הספר שלפנינו הוא התפקיד שמילא או לא מילא הכדורגל בתנועות השמאל. ניתן היה לצפות שהתיאוריה המרקסיסטית תתפנה לדון במשמעות שיש למשחק הזה בקרב העובדים, ביכולתו לגייס ציבור גדול ולטפח מודעות מעמדית. אלא שמרקס לא עסק בסוגיה זו, ויורשיו דילגו על כל דיון תיאורטי בתחום זה, אף שזה התבקש. יתר על כן, אינטלקטואלים מהשמאל, כמו למשל באסכולות פרנקפורט, פיתחו יחס של סלידה ובוז לכדורגל, ולספורט בכלל. היה זה ביטוי לדחייה הכללית שחשו תיאורטיקנים מרקסיסטים כלפי התרבות העממית, שכן זו נתפשה כ"תעשיית תרבות", שכל ייעודה לסמם את ההמונים. וכך, ערכה של תרבות ההמונים נסתר מעיני אלה שהיו צריכים, יותר מאחרים, לעמוד על יתרונותיה וחשיבותה. תנועת העבודה הארצישראלית על כל פלגיה התייחסה לספורט ברצינות רבה. אמנם מנהיגיה לא התפעלו מספורט, בלשון המעטה, אך הודות לפרגמטיזם הפוליטי שלהם הם השכילו להכיר בערכו של הספורט ככוח ארגוני אשר תורם לעיצוב של אתוס מלהיב ומלכד. אמיר בן -פורת מלמד בחוג למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי של המכללה למינהל. הוא סוציולוג העוסק בחקר הכדורגל הישראלי.