קירבה ומריבה: שסעים בחברה הישראלית יוחנן פרס, אליעזר בן-רפאל ההנחה המוצבת בבסיסו של הספר, קובעים המחברים, היא כי בין כל שתי קבוצות של ישראלים יש יסודות של קירבה ומריבה, המאזנים ומזינים זה את זה. קירבה נפשית ותרבותית בין קבוצות בחברה יכולה להעמיק את הפיוס וההבנה ולהגביר את שיתוף הפעולה ביניהן. עם זאת קירבה רבה מדי, הם מזהירים, עלולה להקצין סכסוכים. השסעים והקונפליקטים בישראל נחקרים, ובאמצעותם מוצע ניתוח של החברה הנבחנת. הספר מתייחס כמעט לכל מערכת השסעים החורצים את החברה הישראלית. פריסה נרחבת זו מאפשרת השוואה בין השסעים, דירוגם וחקר פעולת הגומלין ביניהם. שלוש מטרותיו של הספר הן למפות את מערכת השסעים, להסביר כיצד נוצרו ולנבא אם יימשכו וכיצד. הספר עוסק אפוא בסוגיות רגישות ושנויות במחלוקת, ומעלה לעתים מסקנות ותובנות מפתיעות. בסיום מחקרם מגיעים יוחנן פרס ואליעזר בן-רפאל למסקנה כי הקונפליקטים שדנו בהם בספר נוטים להצטמצם, אך לא להיעלם. "הנוף החברתי של ישראל יוסיף להיות מורכב ומשוסע, אולם מול תהליכי המריבה מופיעים גם תהליכים ממתנים ואפילו מקרבים. החשוב והמבטיח מבין תהליכים אלה הוא התחזקות האדם הרב-תרבותי, שהוא בן-בית בתרבויות אחדות ומסרב לבחור ביניהן". יוחנן פרס, פרופסור אמריטוס לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. חוקר בתחומים: יחסי עדות, דעת קהל, סוציולוגיה של המשפחה וסוציולוגיה פוליטית. מספריו הקודמים: יחסי עדות בישראל, ספרית פועלים, תל אביב, 1976 ; בין הסכמה למחלוקת: דמוקרטיה ושלום בתודעה הישראלית, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1998. אליעזר בן-רפאל, פרופסור אמריטוס בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. חוקר בתחומים: הקיבוץ, יחסי עדות, זהות יהודית, לינגוויסטיקה ורב-תרבותיות. מספריו הקודמים: זהויות יהודית: תשובות חכמי ישראל לבן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון, 2001 ; מהפכה לא טוטאלית: הקיבוץ במפנה המאה , יד טבנקין, 1996 ; שפה, זהות ושסע חברתי: המקרה של ישראל, קלארנדון, אוניברסיטת אוקספורד, 1994, עדתיות, דת ומעמד בישראל (עם ס. שרוט), אוניברסיטת קיימברידג', 1994.