אטאטא את השמש מהגגות חנאן אלשיח' "ניסיתי להסביר לו שהוא לא צריך להרגיש אחריות על שביתק את בתולי, אבל הוא לא שמע אותי. הוא נותר המום, כמו הוזה, 'את בת עשרים וחמש? שלושים? ועדיין בתולה? ג'יזס, אני ממש לא מבין אותך, לא מבין כלום'. "הוא לא הלך אז לאמבטיה להתקלח, כי אם נשאר בחדר. מזווית העין הצצתי בו מתנגב בממחטות נייר ומשליך אותן על הרצפה, בלי לשים לב לכתמי הדם שעליהן, לובש את מכנסיו וממהר אל המוזיקה, מגביר, מלווה בראשו את הקצב, ונרדם על הבטן". "אני רואה את עצמי על גג ביתנו, מייבשת את הקוסקוס על סדין בשמש, בפעם האחרונה לפני הנסיעה ללונדון. אני רואה בדמיוני את כל העיירה. צמרות העצים, צריח המסגד והחומה העתיקה המקיפה את העיירה שלי. באותה שעה, דבר לא העסיק דבר את רוחי פרט למחשבה שאני אתהלך בלונדון, ואחפש את דרכי בין הבניינים הגבוהים והאורות הזוהרים". גיבורותיהם של 19 הסיפורים שבקובץ "אטאטא את השמש מהגגות" מחפשות את דרכן במציאות פטריארכלית וממלכדת, בעולם הערבי והמערבי. המהגרת המרוקאית שמנסה להיות "אנגליה" בכל מחיר, אינגריד המיסיונרית הדנית שמתמסרת לחיי הכפר התימני, סמר הלבנונית שחוזרת עם בעלה האירופי ל"מזרח", הגבר הסעודי שאובד בקהיר המתירנית - כולם לכודים בתבניות של דימויים ובמערכות של ציפיות, מעצמם ומזולתם. בקובץ הסיפורים המרתק הזה, שוב ושוב מתהפכים הדימויים ומשתברות הציפיות. חנאן אלשיח' נולדה בלבנון בשנת 1945, גדלה בביירות ולמדה באוניברסיטה בקהיר. עבדה כעיתונאית בלבנון, חייתה בסעודיה, במצרים ובארצות המפרץ, ולבסוף השתקעה בלונדון. רומן הביכורים שלה, "הסיפור של זהרה" יצא לאחרונה בהוצאת אנדלוס.