חוסן הקהילה: הון חברתי בקיבוץ אברהם פווין במחצית השנייה של שנות השמונים עברה התנועה הקיבוצית זעזועים כלכליים ומורליים, אשר השרו בקרב חבריה תחושה של נפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. הקיבוצים אינם בודדים במשבר. זה שנים נמצאים מרבית יישובי הפריפריה, בעיקר הכפרית, במשבר החמור עד כדי איום על יכולת הקיום של חלק מהם. יכולת הקהילה או החברה להתמודד עם משברים תלויה במידה רבה במסוגלותה לשלב כוחות לפעולה משותפת. בעשור האחרון גוברת ההכרה שפיתוחה הכלכלי והחברתי של הקהילה (או האזור ואף החברה כולה) תלוי בגורמים החורגים מן ההגדרה הצרה של "גורמים כלכליים". מתברר שמלבד ההון הפיזי וההון האנושי, חברות נבדלות בנכונות חבריהן לשתף פעולה ביניהם, קרי ב "הון החברתי" שלהן. הבדלים ברמת ההון החברתי יכולים להסביר את השוני בביצועים הכלכליים והשלטוניים וגם באיכות החיים בקהילה של ארצות או אזורים שונים. המחקר המוצג בספר מפתח כלי להערכתם יכולתם של יישובים קיבוציים להיחלץ מן המשבר שבו הם נתונים, ובאופן כללי יותר, לאתר את הפוטנציאל לפיתוחם, כפונקציה של נכונות חבריהם לשתף פעולה ולתרום לקידום האינטרסים הכלכליים והמשותפים. ד"ר אברהם פווין, חבר קיבוץ גניגר, הוא סוציולוג החוקר במכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה וביד טבנקין, מרכז מחקרי, רעיוני ותיעודי של התנועה הקיבוצית. בין מחקריו: היחסים בין הקיבוצים ועיירות הפיתוח, השינוי והמשבר בקיבוץ, האם הקיבוץ הוא בית,דרך או עסק? ריבוד ושינוי בחברה שוויונית, הדמוקרטיה הקיבוצית, כוחות פנימיים להיחלצות מהמשבר.