בין זיכרון לתקווה: ניצולי השואה בגרמניה הכבושה זאב מנקוביץ "עלינו להדגיש [...] את הנחיצות ליצור במחנה ההסגר - לפני צאתנו לחופש - את הכוח הארגוני ואת הקאדר הדרוש לזמן חירותנו. אנו צריכים להיות מוכנים לימים יבואו הן כלפי חוץ והן כלפי פנים [...] הכוח הציוני צריך להיות כוח מכריע בחברתנו אחרי שנשתחרר, וכוח מכריע שכזה יוכל להיות רק אז, אם יסודותיו ייווצרו כבר כאן, אם השעה לא תדהים אותנו" (מחנה קאופרינג, פברואר 1945) זאב מנקוביץ פורש כאן לראשונה את סיפורם המרתק של 250,000 ניצולי שואה שהתגבשו באזור הכיבוש האמריקני בגרמניה בין 1945 ל-1948. אנשי שארית הפליטה ראו את עצמם בתור גשר חי בין השמדה לתחייה, שרידים אחרונים של עולם שחרב ושותפים להשבתו לחיים. הספר מביא את פרשת השיקום המופלאה של אנשי שארית הפליטה מנקודת מבט שלהם, וכך נחשפים לפני הקורא המורכבות הטרגית של חייהם של חייהם והישגיהם הפוליטיים והחברתיים. אנשי שארית הפליטה לא נכנעו לייסורים והצליחו לשמר את אנושיותם, ואף על פי שאיבדו את יקיריהם ואת רכושם הם המשיכו בחייהם - נישאו, הקימו משפחות ופעלו למען עתיד טוב יותר ועיניהם נשואות לארץ הנכספת. זאב מנקוביץ, חבר סגל האוניברסיטה העברית בירושלים, הוא איש חינוך והיסטוריון. את עבודת הדוקטורט כתב באוניברסיטה העברית, ופרסם מאמרים על שארית הפליטה. עמד בראש מרכז מלטון לחינוך יהודי באוניברסיטה העברית, ולימד בבית הספר לתלמידי חו"ל ע"ש רוטברג באוניברסיטה העברית מנקוביץ היה יועץ אקדמי בצוות ההקמה של המוזיאון החדש לתולדות השואה ביד ושם. היום הוא מתמקד בחקר יחסי הגומלין בין היסטוריה לזיכרון ומשמעותם להנצחת השואה.