מהודו ועד כאן: הוגים ישראלים כותבים על הודו והיהדות שלהם אלחנן ניר אחת התופעות המרתקות ביותר שנוצרו בחברה הישראלית בשני העשורים האחרונים היא הנהירה למזרח בכלל,ולהודו בפרט. לפי נתונים מהימנים,בכל רגע נתון מצויים בין חמישים לשישים אלף במזרח. באותם ערים שכבר חדלו להיות מעבר לחושך,והפכו לתחנת ההתבגרות הישראלית הכמעט- אולטימטיבית בין השירות הצבאי לתואר האקדמי. אולם לא רק צעירים נוסעים אל תת - היבשת ההודית, מבוגרים רבים קמים ונוסעים 'פתאום באמצע החיים' נשים וגברים בגיל העמידה אורזים מיטלטליהם וממריאים אל הלא נודע. כיצד הפכה הודו לחלק מההתבגרות הישראלית החדשה? מה יש שם; מה יש שם שאין כאן? כיצד הם משפיעים על המזרח והודו עלינו, על אלה שהיו שם ועל אלה שלא היו? האם יש נקודת ממשק בין היהדות וחדריה הפנימיים,להודו ולדתות המשמעותיות בה, ההינדואיזם והבודאיזם? בספר זה נעשה ניסיון, אולי ראשון מסוגו, לכנס אנשי רוח ויצירה ישראלים לבחינת המפגש התרבותי שבין ישראל,יהדות והודו. הכותבים כולם נסעו להודו והמפגש הבלתי אמצעי עם אותו מרחב, ניכר ללא ספק בכתיבתם. הבחינה כאן היא חלקה אינטלקטואלית וחלקה אישית, חלקה מלאת הקשרים רגשיים וחווייתיים וחלקה קוגניטיבית ומסודרת, אולם המשותף לכל הכותבים הוא המוכנות לעמוד חשוף מול התופעה ולהביט בה מלוא עיניים, הבטה שהיא מקסם ומכשף מעצם היותו.