במרוץ כפול נגד הזמן: מדיניות העלייה הציונית בשנות השלושים אביבה חלמיש בשנות השלושים ניהלה הציונות מירוץ נגד הזמן בשני מסלולים - בארץ ישראל ובאירופה. בארץ-ישראל המטרה הייתה ליצור רוב יהודי לפני שייחרץ גורלה המדיני של הארץ. ואולם התנאים הכלכליים, הביטחוניים והמדיניים הגבילו את ממדי העלייה ואיימו להנציח את מעמדם של היהודים כמיעוט. בסוף העשור נראה שהציונות כשלה במסלול הארץ-ישראלי והוחמץ הסיכוי להקמת מדינה יהודית. בדיעבד התברר שהכישלון היה זמני. בגולה, ממדי העלייה היו רחוקים מלתת מענה למצוקה הגוברת של יהודי אירופה. אך רק תוך כדי מלחמת העולם השנייה התחוורו מלוא משמעותו של ההפסד במסלול האירופאי, והיותו בלתי הפיך. השואה הוסיפה נופך טרגי למדיניות העלייה הציונית בשנות השלושים, משהתברר מר גורלם של מי שלא זכו לעלות ארצה בעוד מועד. הספר מגולל את מדיניות העלייה של ההסתדרות הציונית בשנות השלושים ועוקב אחר דרכו של יהודי מארץ מגוריו לארץ-ישראל, דרך סבך הבירוקרטיה הבריטית, המנגנון הציוני וחבלי הקליטה. הוא מציג מסקנות מחקריות חדשניות ובהן הטענה, שביסודו של דבר מדיניות העלייה הציונית בשנות השלושים לא הייתה סלקטיבית. אמנם, רישיונות העלייה, 'הסרטיפיקטים', חולקו במקרים רבים על-פי מפתח מפלגתי, אולם רוב העולים לא נבחרו על-פי אמות מידה של איכות. העלייה התנהלה בעיקר על-פי כללים אוניברסליים של תהליכי הגירה. משקלה של האידיאולוגיה בעיצוב מדיניות העלייה הציונית ובביצועה, כמו גם בהחלטות של הפרט, העולה, לא היה רב. עם זאת אי אפשר להבין את מדיניות העלייה הציונית ואת הכרעותיהם של העולים בלא הממד האידיאולוגי. אביבה חלמיש חוקרת ומלמדת את תולדות עם ישראל וארץ-ישראל במאה העשרים. חברת סגל המחלקה להיסטוריה באוניברסיטה הפתוחה.