| חרא של פרסום | |
|
דוד פוגל |
כאשר סיימתי לקרוא את הספר, לא ידעתי להחליט אם דוד פוגל הוא גדול הפרסומאים או גדול המספרים. מה שאני יודע בוודאות הוא שמבין גדולי הפרסומאים... הוא גדול המספרים. בספרו הראשון "אימא שלי הייתה אומרת ששום דבר לא ייצא ממני אז החלטתי להיות פרסומאי" היו אלה דוד פוגל ודרכו המיוחדת לספר סיפורים, מי שפתחו בפניי דלת לעולם נסתר וקסום, הושיטו לי יד ולקחו אותי למסע להכרת עולם הפרסום, מסע שממנו לא שבתי עד היום. בספר זה, שב וחוזר דוד פוגל, מושיט לנו יד ולוקח אותנו למסע מרתק נוסף, אך הפעם אל נבכי נשמתו שלו, נשמתו הבוערת של אדם ופרסומאי המשקיף על עולם הפרסום ועל החברה הישראלית מעמדת התצפית הקרובה ביותר. בשפתו המרתקת ושובת הלב, הוא חושף את עולמו הפנימי, המופלא והאכזרי של עולם הפרסום, את הדרמות המתנהלות מאחורי הקלעים, את מערכת היחסים הסבוכה בין המפרסם והפרסומאי ואת הקשר בין הפרסום לפוליטיקה. וכהרגלו של אדם שפיו וליבו שווים, הוא אינו מהסס להרוג פרות קדושות, אינו חס על אף אחד ואינו חוסך בביקורת, לא מאחרים, בעיקר לא מעצמו. לא צריך לחיות את עולם הפרסום בכדי לחיות את הספר. זהו ספר המדבר אל כולם. ומי שמחפש דם, יזע ודמעות ימצא מיד את מבוקשו כי דם ודרמה בחייו של דוד פוגל לא חסר, יזע ועבודה קשה היו מנת חלקו מאז ומתמיד ודמעות... ובכן, ישנו פרק אחד, יחיד ומיוחד שאומנם לא עוסק בדמעות אך אני מבטיח לכם שהן תהיינה שם כשתסיימו לקרוא.
אילן שילוח
|
|