בוריס שץ: אבי האמנות הישראלית יגאל צלמונה מתוך פתח דבר בוריס שץ היה אמן, איש חזון, ואיש מעשה, שיצירתו, הגותו ותולדות חייו נארגו בפרק החשוב של התרבות היהודית והציונית בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. יותר מזה, הוא אף נמנה עם הדמויות שהשפיעו השפעה מכרעת על עיצוב הפרק הזה. כמייסד "בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות אמנות" בירושלים ב-1906, שהיה לימים ל"בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים", ושל בית-הנכות הלאומי "בצלאל" שמוזיאון ישראל הוא יורשו וממשיכו, קבע שץ את נקודת הציון שממנה מתחילה ההיסטוריוגרפיה של האמנות הישראלית. מטרתו של איש החזון המיוחד הזה היתה להקים בירושלים מרכז תרבות שתיווצר בו אמנות עברית חדשה, שיתקבצו אליו תלמידים מן הארץ ומן התפוצות, ושישמש מקור משיכה לאמנים מרחבי העולם. המרכז הזה, שהכיל גם מוזיאון לאומי, תפס בחזונו האוטופי של שץ את מקום בית-המקדש השלישי - כור של אנרגיה רוחנית שליבתו תקרין את עוצמת תכניה על העם היהודי כולו ותעצב מחדש את זהותו הלאומית. מכל הבחינות הללו יש משמעות חגיגית מיוחדת למועד התערוכה של בוריס שץ במוזיאון ישראל: זוהי מחוות סיום לאירועי חגיגות ה-40 להקמת המוזיאון שעמדו בסימן הנושא "יופי וקדושה", ואין מסגרת יאה ממנה לציון זכרו של אביו הרוחני והמעשי של המוזיאון, אשר חלם להיות "כוהן גדול ולשרת בקודש לפני האמנות הקדושה". התערוכה היא גם אירוע הפתיחה של חגיגות 100 השנים להקמת "בצלאל", והיא מסמלת את הזיקה ההיסטורית בין מוסד התרבות המרכזי בישראל ובין מוסד החינוך לאמנות הגדול בארץ - שניהם יצירי רוחו של בוריס שץ ...