התהוות הכנסייה הנוצרית הראשונית יהושע אפרון התהוות הכנסייה הנוצרית הראשונית הוא המשך לספרו הקודם של יהושע אפרון ראשית הנצרות ואפוקליפטיקה, שיוחד לניתוח ספרי הבשורה (האבנגליונים( וספר מעשי השליחים. בספר שלפנינו ממשיך המחבר בניתוח תהליך התהוותה של הכנסייה, כפי שהוא משתקף בספריה האחרים של הברית החדשה ובמקורות נוצריים קודמים נוספים. הוא מקדיש דיון נרחב לאיגרות פאולוס, אדריכל הכנסייה הנוצרית ויוצק אושיות התיאולוגיה הקאנונית הכריסטולוגית, וכן ליתר האגרות ולחזון יוחנן - האפוקליפסה החותמת את הברית החדשה. הוא דן גם בסוגיית הקאנוניזציה של כתבי הקודש הנוצריים וסוקר חיבורים פוסט קאנוניים ראשונים. כן מנתח המחבר עדויות היסטוריות וזכרונות הגנוזים בחביוני הספרות התלמודית והמדרשית. את שרשרת הסוגיות נועל דיון בספרות האפוקליפטית ובמגילות קומראן, תוך הבלטת ההבדלים בין לבין מחשבת ישראל בת הזמן וזיקתן לנצרות. שני הספרים, שכל אחד עומד בפני עצמו, מסכמים עשרות שנות מחקר בסוגיות הסבוכות של התהוות הנצרות הקדומה והספרות האפוקליפטית, על רקע סערות העיתים בתקופת הבית השני. במחקרו לא נרתע אפרון מלצאת נגד תזות ומגמות נפוצות ושליטות בחוגי מלומדים, המטשטשות את ההבחנה בין יהדות לנצרות באותה עת. נאמן לשיטתו, מקפיד אפרון על אבחון וסיווג המקורות הקדומים תוך מתן משקל יתר למקורות הקרובים לאירועים בזמן ובמקום. המחקר מבוסס על הסתכלות רציונליסטית, אתיאיסטית וחסרת פניות, השוללת הרמוניזציה או גישור מלאכותיים בין רעיונות מנוגדים. גישה זו של אפרון מובילה אותו לראות ולהעריך את ייחודה של הנצרות הקדומה, אשר בזיווג עם המורשת הישראלית-היהודית ובמיזוג המורשת הרומית-הלניסטית, יצקה את המסד לסינתזה התרבותית האירופית המודרנית. יהושע אפרון , פרופסור אמריטוס להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב, הוא מן החוקרים החשובים בתולדות מחקר תקופת הבית השני. בקיאותו במגוון המקורות היהודיים, הנוצריים, ההלניסטיים והרומיים גם יחד, שליטתו בלשונות עתיקות כחדשות ולשונו העשירה והמדויקת, מציבות אותו בשורה אחת עם גדולי ההיסטוריונים של העת העתיקה.