ציד הצבייה: קריאה מיגדרית בספרות העברית מימי הביניים טובה רוזן הספרות היפה של ימי הביניים היתה מועדון גברי אקסקלוסיבי שנשים יהודיות הודרו ממנו, הן ככותבות והן כקוראות. במועדון זה היו שירים, סיפורים, בדיחות ואמרות כנף על אודות נשים מטבע עובר לסוחר. משוררים - כמו רבנים, פילוסופים, רופאים, פוסקים ובעלי מוסר - זיהו נשיות עם גופניות וטומאה, ונעו תדיר בין דמוניזציה של נשים לאידיאליזציה של דמות האהובה המושלמת והבלתי מושגת. ספרה של רוזן עוסק בשירים וסיפורים עבריים שנכתבו בספרד, פרובנס ואיטליה בהקשרים מגוונים (מקורות יהודיים, ספרות ערבית, ספרויות אירופה). הוא מציג ספרות זו מפרספקטיבה כפולה: מצד אחד, כמעשה אומנות ומצד שני, כמכשיר חברתי. נבחנות בו האסטרטגיות ששימשו בטקסטים להדרת נשים, השתקתן והפיכתן לאובייקטים. נשאלות בו השאלות: כיצד מיוצג ומוצג ה"אחר" הנשי על ידי ה"אני" ההגמוני, הגברי? באיזו מידה משקפים הטקסטים הספרותיים לא רק תפיסות על אודות נשים, אלא גם את מציאות חייהם של נשים ושל גברים? האם הכתיבה הגברית על אודות נשים מתארת נשיות או ממציאה אותה? האם הקולות הנשיים הלכודים בטקסטים הגבריים הם "אותנטיים" או משרתים את העמדה הגברית? טובה רוזן היא פרופסור לספרות עברית בימי הביניים. מספריה : יצירה מחוכמה: עיון בשירי שמואל הנגיד (עם עדי צמח, 1983) ; לאזור שיר: על שירת האזור העברית בימי הביניים ;(1985) ; שירת החול העברית בימי הביניים (1997) ; Unveiling Eve: Reading Gender in medieval Hebrew Literature (1997) ; כן תרגמה את הגיטרה הכחולה ושירים אחרים מאת המשורר האמריקאי ואלאס סטיבנס (1985)